286

א) כפירוש רש"י – "הפרשה". הדבר מופרש מרשות התורם, מבעלותו של היהודי, ונעשה שייך²⁶ להקדש.

ב) הרמה והגבהה. כאשר אין משתמשים במושג זה במובן של הרמה גשמית, אלא במשמעות של בעלות וכדומה, הכוונה היא שהדבר עובר לרשות נעלית יותר, בדומה לפירוש רש"י²⁷ על "ויקם שדה עפרון" – "תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך". ובענינינו: הדבר היה קודם בבעלותו של יהודי, ועתה הוא שייך להקדש.

לפי זה מובן, שאי אפשר להסביר, שבמילה לי מתכוונת התורה למסירה להקדש, כי ענין זה נכלל במילים "ויקחו" "תרומה" שכוונתן שהדבר שייך עתה להקדש (תרומה), ונמצא ברשות ההקדש (ויקחו)²⁸.

[ההבדל בכך בין שני הפירושים למילה תרומה הוא: אם "תרומה" היא מלשון הרמה והגבהה, אז מבוטא ענין השייכות להקדש רק במילה "תרומה", ואילו המילה "ויקחו" מבטאת רק שינוי בעלות, שהדבר הוא ברשות ההקדש. אך אם "תרומה" היא מלשון הפרשה, אז יש לומר²⁹, שהמילה "ויקחו" אינה רומזת רק לשינוי רשות, אלא שעל ידי כך נעשית הבעלות על ההקדש מושלמת].

ולפיכך אומר רש"י שמשמעות המילה "לי" כאן אינה שהדבר נעשה שייך לקב"ה, להקדש (בדומה ל"קדש לי" וכדומה), אלא זהו ענין נוסף ושונה³⁰ – שהדבר צריך להיות "לשמי". כלומר, בנוסף לנתינה להקדש, יש ענין נוסף: כוונה "לשמה", בדומה לכוונה "לשמה" לגבי גט, ספר תורה וכדומה – שבנתינה להקדש יש לכוון שהנתינה היא "לשמי".

ו. רש"י כאן בהתאם לשיטתו בפירושו על הגמרא

לפי זה יש לומר – ב"ענינים המופלאים" בדרך ההלכה שבפירוש רש"י – שבענין זה, שבתרומות אלו