285
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הבית, כמו "ושמו את שמי על בני ישראל"21.
אך כאמור פעמים רבות כתוב פירוש רש"י בסגנון ברור, כך שאפילו בן חמש למקרא יוכל להבין זאת, ללא עזרת מפרשי רש"י. אילו התכוון רש"י לאמור לעיל, הוא היה מפרש זאת באופן ברור, ולא על ידי רמז במילה "לשמי"22.
ד. פירוש המילה "תרומה" אינו משנה את פירוש המילה "לי"
כאמור, מצטט רש"י מן הפסוק גם את המילה "תרומה". מכך מובן, שההכרח לפירושו "לי לשמי" אינו רק מן המילים "ויקחו לי", אלא גם מן המילה "תרומה". כדי להבין את דברי רש"י כאן יש להקדים ולציין, שכאשר ההכרח לפירושו של רש"י נובע ממילה מאוחרת יותר בפסוק, הוא מפרש את המילה המאוחרת יותר תחילה, ורק לאחר מכן את המילים הראשונות, כיון שפירושו המאוחר הוא הבסיס לפירושו המוקדם.
ולפי זה: כיון שההכרח לפירוש "לי לשמי" נובע גם מן המילה "תרומה", ורש"י מפרש את "תרומה" לאחר פירושו על המילה "לי"23, מובן מכך, שההכרח ל"לי לשמי" מהמילה "תרומה" אינו קשור לפירוש רש"י על מילה זאת. כלומר בכל דרך שתוסבר המילה "תרומה" – ואף אם תבואר בשונה מפירוש רש"י – "הפרשה" – הכרחי לפרש ש"לי" פירושו "לשמי".
ה. "לי" ענין בפני עצמו
ההסבר לכך הוא:
בפשטות מסבירים את משמעות הביטוי "ויקחו לי" – שיקדישו זאת לקב"ה. כלומר, הפיכת הדבר להקדש. ואת זאת שולל רש"י בצטטו את המילים "ויקחו לי תרומה".
המשמעות הפשוטה של "ויקחו" היא שהדבר נלקח ממקום אחד לאחר או מרשות אחת לרשות אחרת24.
"תרומה" ניתן לפרש, לפי פשוטו של מקרא, בשני אופנים25:
הערות
- 21. נשא ו, כז.
- 22. להעיר שבדפוס ב' דרש"י (ועד"ז באחדים מכת"י רש"י) בסיום פרש"י ד"ה תרומה איתא: ומדרש אגדה ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי כביכול אותי אתם לוקחים שאדור ביניכם.
- 23. לכאורה י"ל דהפירוש ברש"י "תרומה, הפרשה יפרישו לי כו'" הוא המשך באותו הד"ה "ויקחו לי תרומה". ולכן בתחילה מפרש תיבת "לי – לשמי", ואח"כ מפרש "תרומה – הפרשה". ולאח"ז ממשיך פי' הענין "יפרישו לי כו' – ע"ד מ"ש בלבוש האורה כאן עה"פ ("וה"ק מה היא הלקיחה שנופל עליו לשון לי הוא הפרשה ר"ל בעת שלוקח ומפריש מכיסו מממונו נדבה תהי' אותו הלקיחה וההפרשה מכיסו לשמי כו'"), אבל לפ"ז הוצרך רש"י לומר "יפרישו לשמי". ומזה שכתב רש"י "יפרישו לי כו'" מוכח קצת, שהוא פי' בפ"ע בתיבת תרומה, ופי' "לי – לשמי" בהפסוק הוא ענין בפ"ע, כדלקמן.
- 24. בריש מס' קידושין "גמר קיחה קיחה משדה עפרון כו' וקיחה איקרי קנין" – אבל לא הובא בפרש"י עה"ת.
- 25. אף שע"ע לא למד הבן חמש למקרא תיבת "תרומה" בחומש – הרי הובא בפרש"י משפטים כב, כח. ובכלל הרי"ז תיבה רגילה בלשון הקודש.
רש"י על שמות כ״ב:כ״ח - הטקסט מספריא
מלאתך. חוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֶיךָ כְּשֶׁתִּתְמַלֵּא תְבוּאָתְךָ לְהִתְבַּשֵּׁל, וְהֵם בִּכּוּרִים:
ודמעך. הַתְּרוּמָה – וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ לְשׁוֹן דֶּמַע.
לא תאחר. לֹא תְשַׁנֶּה סֵדֶר הַפְרָשָׁתָן לְאַחֵר אֶת הַמֻּקְדָּם וּלְהַקְדִּים אֶת הַמְאֻחָר, שֶׁלֹּא יַקְדִּים תְּרוּמָה לְבִכּוּרִים וּמַעֲשֵׂר לִתְרוּמָה (מכילתא):
בכור בניך תתן לי. לִפְדּוֹתוֹ בְחָמֵשׁ סְלָעִים מִן הַכֹּהֵן; וַהֲלֹא כְּבָר צִוָּה עָלָיו בְּמָקוֹם אַחֵר? אֶלָּא כְּדֵי לִסְמֹךְ לוֹ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ – מַה בְּכוֹר אָדָם לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם פּוֹדֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶה (במדבר י"ח), אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה מְטַפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאַחַ"כָּ נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן (בכורות כ"ו):
מלאתך [THOU SHALT NOT DELAY TO OFFER FROM] THY FULLNESS — The duty which falls upon you as soon as your crop becomes fully ripened: this refers to the first fruits (בכורים).
ודמעך means THE HEAVE OFFERING, — thus do our Rabbis explain it (cf. Mekhilta), but I do not know what the expression דמע means (i. e. I do not know how it comes to have the meaning of (תרומה).
לא תאחר THOU SHALT NOT DELAY — i. e. thou shalt not alter the prescribed sequence of separating them from the crops, setting aside last what should be first and setting aside first what should be last — i. e. that one should not set aside the heave-offering before the first fruit nor the tithe before the heave-offering (Mekhilta).
בכור בניך תתן לי THE FIRST BORN OF THY SONS SHALT THOU GIVE UNTO ME — by redeeming him from the priest by the payment of five Sela’im. Scripture, it is true, has already given an ordinance concerning him (the firstborn) in another passage (Numbers 18:16), but it is stated here again in order to bring it into juxtaposition with the next verse: “Likewise shalt thou do with that of thine ox”, and to illustrate the latter command by the former. How is it in the case of a human being? He (the father) redeems it after thirty days, for it is said, (Numbers 18:16) “and those that are to be redeemed, from a month old shalt thou redeem”! So, too, has the owner of small cattle to look after it for 30 days and only afterwards must he give it to the priest (cf. Mekhilta and Bekhorot 26b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.