249

וזהו החידוש ב"אלקי אבי וארוממנהו" הבא לאחרי "זה א־לי ואנוהו":

האמונה שישנה ב"קבלה איש מפי איש" (שהיא הכנה ל"זה א־לי ואנוהו") איננה נובעת מעבודת האדם עצמו, ולפיכך איננה קשורה למציאותו, כפי שהוסבר לעיל בהרחבה. לכן היא איננה מוזכרת בשירת בני ישראל, שהרי היא איננה תוצאה של עבודתם (שירתם), אלא היא כח הניתן מלמעלה. אך לא כן הוא הדבר אחרי שקיים אצל האדם איחוד מוחלט עם חכמתו של הקב"ה – "אני והוא דבוקים ביחד" – עד כדי כך שהם כתובים במילה אחת ("ואנוהו") – אז גם הדרגות שלמעלה מהבנתו ואשר אפשר "לקלוט" אותם רק באופן של "וארוממנהו", בכח האמונה, אז גם דרגות אלו אינן מביאות לביטול מציאותו, אלא "ארוממנהו" עצמו חודר למציאות האדם⁵⁸, שהרי מציאותו מאוחדת לחלוטים עם אלקות, ולפיכך היא איננה מתבטלת אפילו לגבי דרגות הנעלות ונשגבות מהבנתו⁵⁹.

כך יובן מדוע סופה של פרשת משפטים הוא בקשר למתן תורה ("נעשה ונשמע"), ולפני כן כתוב דין בשר בחלב (חוקה): כאשר קיים הענין של "משפטים", איחוד שכל האדם עם חכמתו של הקב"ה, נעשים גם ה"חוקים", וכן הענין של נעשה ונשמע ומתן תורה, בבחינת משפטים – הם חודרים למציאותו של האדם.

יג. שלבים אלו נמצאים גם בהתגלות תורת החסידות

כשם שקיימים שלבים אלו במתן תורה בכלל – בתחילה פרשת יתרו, גילוי מלמעלה, הנעלה מהמציאות, אחר־כך עבודת האדם, פרשת משפטים, ובתוכה עצמה שתי דרגות: בתחילה משפטים כפשוטם, מצוות שכליות (המבוססות, אמנם, על פרשת יתרו – אמונה וקבלת עול) ולבסוף חוקים ומתן תורה שאינם גורמים לביטול מציאות האדם, אלא האופפים אותו החודרים למציאותו (משפטים) –

כך נמצאים שלבים אלו גם בהתגלותה של פנימיות התורה, תורת החסידות⁶⁰, כדלהלן: בתחילה התגלה תורת החסידות הכללית, באופן שאינו נתפס בשכל, על־ידי הבעל־שם־טוב. עיקר ההדגשה היתה אז על ענין של אמונה "וצדיק באמונתו יחיה"⁶¹, כידוע.

אך הכוונה היא שתורת החסידות תחדור אל מציאות האדם עצמה, אל שכלו ואל כוחותיו הפנימיים, לפיכך