246

ירדו...", למרות שלמעשה היה הסדר הפוך⁴²:

כיוון שהענין של "העליונים ירדו לתחתונים" אינו נגרם על־ידי ה"תחתונים" אלא על־ידי ה"עליונים" (כפי שמודגש בלשון המדרש, שהקב"ה אמר "ואני המתחיל"), לכן אין ענין זה גורם להתחברות ה"תחתונים" עם אלקות, אלא לביטול מציאותם של בני ישראל – "ויחרד כל העם..."⁴³ "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק"⁴⁴ ושל כלל העולם "ויחרד כל ההר..."⁴⁵ עד כדי כך שבכל העולם "צפור לא צווח... אלא העולם שותק..."⁴⁶.

וכדי שתתבצע בשלמות כוונת מתן תורה, שהוא, כפי שהוסבר לעיל, שהעולם יתחבר ויתאחד עם ה"עליונים" בעודו במציאות של "תחתון", יש צורך בעבודת התחתונים עצמם – "התחתונים יעלו לעליונים" – שרק באמצעותה מתאפשרת התחברות כזאת.

מצד שני היה צורך בהכנה של "העליונים ירדו לתחתונים" (כלשון המדרש – "ואני המתחיל שנאמר וירד ה'..."), כי ההתבטלות הנגרמת על־ידי כך ל"תחתונים" מהווה נתינת כח ל"תחתונים", כדי שהם יוכלו אחר־כך לעלות ל"עליונים" בכחות עצמם.

ח. ב' ענינים הנ"ל בעבודה פרטית

שני ענינים הנ"ל ("העליונים ירדו לתחתונים" ו"התחתונים יעלו לעליונים") מקבילים בעבודה פרטית לאמונה והשגת השכל⁴⁷:

אמונה איננה נובעת מהשתדלותו ויגיעתו של האדם עצמו, אלא היא ניתנת מלמעלה (כלשון השל"ה: "קבלה איש מפי איש"), ולפיכך, גם אם האמונה מאירה בתוכו של האדם, והוא מקיים את רצון ה' בכח אמונה זו, בכל זאת על־ידי אמונה זו אין האדם מתאחד, עדיין, עם אלקות. מציאות האדם נשארת "מרוחק מאתו".

רק כאשר האדם יגע ומתאמץ בהבנת אלקות, עבודה הבאה מצידו של האדם עצמו, רק אז נגרם איחוד בין מציאותו העצמית לבין הקב"ה – "אני והו דבוקים ביחד".

אך מצד שני, האמונה היא היסוד וההכנה לעבודה מתוך שכל והבנה – כפי שהובא לעיל ש"העליונים ירדו לתחתונים" זוהי ההכנה ל"התחתונים יעלו לעליונים", וזאת מפני שהשכל עלול לטעות, ה"שוחד" של אהבת האדם לעצמו, והפרעות דומות לכך, יכולים לגרום לכך שהשכל לא יקלע אל האמת, ולכן צריכה עבודת ה' להיות מבוססת על יסוד של אמונה