245

ברוך־הוא הוא "אלקי אביך", אלא צריך להיות "דע" – "אתה בעצמך מצד ההשגה"³⁷.

אך בענין זה אין מובן: לפי פירוש השל"ה, צריך היה הפסוק להיכתב בסדר הפוך: תחלה "אלקי אבי וארוממנהו" ואחר־כך "זה א־לי ואנוהו", כי בראשונה קיימת האמונה "מצד אביך... הקבלה איש מפי איש", ורק אחר־כך ישנה ה"ידיעה מצד ההשגה", ההבנה באלקות (ובלשון השל"ה: "נוסף על מה שהוקבע אמונת האלקות בלבך מצד אביך .. דע אתה בעצמך מצד ההשגה")?

ו. אפשרות לסילוק הקושי, והפרכתה

לכאורה ניתן היה להסביר זאת לפי הידוע³⁸, שגם לאחר שקיימת אצל האדם אמונה של "ידיעה מצד ההשגה", עדיין יש מקום והכרח לאמונה שלמעלה מהשגה. שהרי כיוון שהקב"ה הוא אין סוף, ברור שככל שמגיעים לדרגה גבוהה על־ידי השגה, יש תמיד דרגות באלקות שהם למעלה מהשגה שאליהן אפשר להגיע רק על־ידי אמונה.

וזוהי הכוונה בסדר הפסוק "זה א־לי ואנוהו (ואחר־כך) אלקי אבי וארוממנהו" – החידוש הוא, שגם לאחר העבודה של "זה א־לי ואנוהו" – השגה והבנה, צריך להיות הענין של "אלקי אבי וארוממנהו" – אמונה³⁹.

אך עדיין לא הכל ברור: אמנם קיימת דרגה באמונה הבאה לאחר ה"ידיעה מצד ההשגה", אבל, בכל זאת, מדוע איננה מוזכרת האמונה הבאה לפני ההבנה ומשמשת לה יסוד – האמונה ב"אלקי אבי", שלאחריה באה התוספת "דע" ("זה א־לי")?

ז. תכלית מ"ת – איחוד עליונים ותחתונים

ההסבר לכך:

תכלית מ"ת היתה ביטול הגזירה בקשר ל"עליונים" ו"תחתונים", וגרימה למצב ש"התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים"⁴⁰ – התחברות בין "עליון" ו"תחתון", תוך הדגשה שה"תחתון" לא יבטל את מציאותו וייהפך ל"עליון", אלא שהוא יישאר מציאות של תחתון, ובמציאות כזאת יעלה ויתחבר עם ה"עליונים"⁴¹.

זהו ההסבר גם לכך שאין די בזאת ש"העליונים ירדו לתחתונים" – "וירד ה' על הר סיני וגו'" – אלא היה צורך שגם "התחתונים יעלו לעליונים". ויותר מכך: המדרש מדייק ומקדים את הענין של "התחתונים יעלו לעליונים..." לענין של "העליונים