211

שלפני־כן⁷ ושלאחרי־כן⁸, שבהן מדובר על מעלת התורה ולימודה. ועוד ועיקר: לפי זה, זוהי מעלה של כל ישראל, לעומת "כל העמים", ואילו ממאמר רב יוסף נראה⁹ שמדובר על מעלה מיוחדת שבו, בשונה מיהודים אחרים¹⁰.

ג. דיוקים נוספים במאמר

יש לשים לב לעוד דיוקים מספר במאמר רב יוסף:

א) מדוע הוא אומר "כמה יוסף איכא" ולא סתם "כמה אינשי" – מהי החשיבות של שמו יוסף לגבי מעלתו המיוחדת, וכפי אשר רש"י מדגיש זאת יותר "הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף"?

ב) מהי כוונתו בהוספת המילה "בשוקא", ולא סתם "כמה יוסף איכא"?

אין לומר, שבכך הוא רוצה להדגיש את ההבדל בינו לבין "כמה יוסף", אשר הם נמצאים "בשוקא", ולא בבית המדרש, כמוהו, שהרי דבר זה מובן גם ללא המילה "בשוקא": לולא מתן תורה לא היה בכלל בית מדרש, וכל מקום היה "שוקא", להיפך מבית־המדרש.

ד. ההבדל בין קיום המצות לפני מ"ת ולאחריו

ההסבר לכך הוא:

ההבדל הפשוט בין לימוד התורה וקיום המצוות לפני מתן תורה [כפי שמספרים חז"ל על לימוד התורה לפני מתן תורה, כדלעיל, ועל קיום המצוות¹¹ "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה"] לבין לימוד התורה וקיומה לאחר מתן תורה הוא, שלפני מתן תורה היה קיום המצוות באופן של "אינו מצווה ועושה", ולאחר מתן תורה היה זה באופן של "מצווה ועושה".

היתרון שב"מצווה ועושה" איננו רק אצל מקיים המצוה – הגברא, שהוא מקבל שכר גדול יותר¹² וכדומה, אלא גם בחפץ שבו נעשית המצוה:

לפני מתן תורה קויימו המצוות רק מצד האדם ובכוחו, ללא ציווי הבורא, ולכן לא השפיע קיום המצוה על החפץ שבו היא נעשתה, ולא נגרם בו שום שינוי במהותו ובאיכותו מבריאתו – הוא לא נהפך לחפץ של מצוה.