204
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הוא "על שם שיתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה".
מדיוק של חז"ל "שיתר פרשה אחת בתורה", ולא שהוא זכה שהפרשה "נאמרה (או "נכתבה") על ידו" (ביטוי הקיים לגבי פרשיות אחרות בתורה9), מובן, שבאמצעות יתרו לא רק נתגלתה פרשת "ואתה תחזה", אלא יותר מכך: יתרו גרם להוספה בתורה – באמצעותו נוספה לתורה פרשת "ואתה תחזה", שלא היתה לפני כן בתורה מצד עצמה10.
מכך מובן, שלפני שגרם יתרו לתוספת זו בתורה, הרי מצד תורת־אמת עצמה, לא היה קיים סדר ההנהגה של "ואתה תחזה", אלא משה היה צריך לשפוט את העם בעצמו על כל ענין11. זוהי הסיבה לכך שמשה רבינו, שכולו תורה, נהג כך.
אך לפי זה אין מובן מצד שני: אם גם על־ידי דרכו של משה תיתכן מציאות של "ויכלת עמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום", מנין התחדש החשש של יתרו, שהנהגת משה עלולה להוביל לידי "נבול תבול..." ו"כבד ממך הדבר"*?
ב. ענין זה דומה לענין שבבקשת ישראל "ואת תדבר אלינו"
הענין בקשר לטענת יתרו, לאחר (הלוחות השניות של) יום הכיפורים12, שמשה העריך את עצמו ואת ישראל, שלא כמשתמע מטענת יתרו, שביכלתם ומחובתם להישפט על־ידי משה בעצמו, וללמוד ממנו רק את "חוקי האלקים ואת תורותיו"13, ואת משפט הדבר הגדול –
דומה לענין הנמצא לפני־כן, מיד לאחר עשרת הדברות (לוחות ראשונות), בקשר לישראל, שטענו שאין ביכולתם לשמוע את "קול ה' אלקינו עוד"14, ובקשו ממשה "ואת
הערות
- 9. ספריופרש"יבהעלותךט,ז(ח).פינחסכז,ה. ב"ב קיט, א. סנהדרין ח, א.
- 10. בספרי (שבהערה 7) "והלא אף בידי משה היו מסיני .. ולמה נתעלם מעיני משה .. כדי שיתלה הדברביתרו" – אבלמזהשבנד"ז נקטהלשון"שיתר פרשה כו'" משמע שבפרשתנו הי' ענין של יתרון בתורה, כבפנים. וראה לקמן הערה 50. וראה בארוכה – ע"ד החסידות – אוה"ת ריש פרשתנו, ד"ה ויאמר משה תש"ט פ"ו־ז – שיתרו פעל בתורה הענין דיתרון האור שבא מן החשך דוקא, וזהו"ע שיתר פרשה כו'.
- 11. להעירמהפס"ד:לעולםיהי דיןאלףמנהודין ברבעה"ת (הדר זקנים. וראה גם דעת זקנים) וריב"א רישפרשתנו).אבלבדפוסיםהראשוניםורובכת"ירש"י, וכן בכו"כ מפרשי רש"י (רע"ב, רא"ם, דברי דוד ריש פרשתנו) הגירסא – "יתרו". פרוטהאחתשוויןבעיניךלכלדבר(רמב"םהל'סנה' פ"כ ה"י).
- *. פרשתנו שם, יח.
- 12. מכילתא ופרש"י פרשתנו שם, יג (ומשם מוכח, שכ"ה גם למ"ד יתרו קודם מ"ת בא – ראה בארוכה רא"ם ועוד שם. אבל בבעה"ת שם (ועוד) ס"ל שהי' לפני מ"ת. ואכ"מ).
- 13. פרשתנו שם, טז.
- 14. ואתחנן ה, כב. וראה פרשתנו כ, טז וברמב"ן שם (טו).
בבא בתרא קי״ט א - הטקסט מספריא
לְעוֹלָם בָּתֵּי אָבוֹת קָא חָשֵׁיב, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן – דִּבְנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ חֵלֶק בְּכוֹרָה; אַלְמָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּחְזֶקֶת הִיא.
אָמַר מָר: וְהַבָּנִים נָטְלוּ בִּזְכוּת אֲבִי אֲבִיהֶם, וּבִזְכוּת אֲבִי אִמּוֹתֵיהֶן. וְהָתַנְיָא: בִּזְכוּת עַצְמָן! לָא קַשְׁיָא; הָא כְּמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הָא כְּמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא לְבָאֵי הָאָרֶץ, וְלָא קַשְׁיָא; הָא דַּהֲוָה בֶּן עֶשְׂרִים. הָא דְּלָא הֲוָה בֶּן עֶשְׂרִים.
וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים. וְאַמַּאי? רָאוּי הוּא, וְאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל בָּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּיִתְדוֹת אֹהָלִים.
מֵתִיב רַבָּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה״! אֶלָּא אָמַר רַבָּה: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מוּחְזֶקֶת הִיא.
מֵיתִיבִי, אָמַר רַבִּי חִידְקָא: שִׁמְעוֹן הַשִּׁקְמוֹנִי הָיָה לִי חָבֵר מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְכָךְ הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשִּׁקְמוֹנִי אוֹמֵר: יוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁבְּנוֹת צְלָפְחָד יוֹרְשׁוֹת הֵן, אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אִם נוֹטְלוֹת חֵלֶק בְּכוֹרָה אִם לָאו;
וּרְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשַׁת נַחֲלוֹת לִיכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד וְנִכְתְּבָה עַל יָדָן.
וְיוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהַמְקוֹשֵׁשׁ בְּמִיתָה – שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״, אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵי זוֹ מִיתָה הוּא יָמוּת; וּרְאוּיָהּ הָיְתָה פָּרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁנִּתְחַיֵּיב מְקוֹשֵׁשׁ וְנִכְתְּבָה עַל יָדוֹ. לְלַמֶּדְךָ,
The Gemara answers: Actually, the verse is counting fathers’ houses. And by also counting the inheritance of Zelophehad’s daughters, the verse teaches us this: That the daughters of Zelophehad took the portion of the firstborn due their father. Evidently, Eretz Yisrael is considered already in possession of one who was entitled to his portion of the land, even before the land was assigned. Although a firstborn son does not take a double portion of the property due to his deceased father as he does the property his father possessed, it is considered that Hepher possessed the portion that would eventually be assigned to him, and that Zelophehad was entitled to a double portion.
§ The Gemara continues its discussion of the baraita. The Master says: And the sons of the spies and of the protesters took portions of the land in the merit of their paternal grandfathers and in the merit of their maternal grandfathers if those grandfathers were among those who left Egypt. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 7:10): The sons of the spies and of the protesters took portions in their own merit? The Gemara answers: This is not difficult: This baraita, which states they took portions in the merit of their grandfathers, is written in accordance with the opinion of the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt; and that baraita, which states that they took portions in their own merit, is written in accordance with the opinion of the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael.
The Gemara suggests another answer. And if you wish, say instead: This baraita and that baraita are written in accordance with the opinion that asserts that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, and it is not difficult: This baraita is discussing one who was twenty years old when the Jewish people entered Eretz Yisrael, and therefore he took a portion in his own merit, and that baraita is discussing one who was not twenty years old.
§ The mishna teaches: And Zelophehad took an additional portion that he received from Hepher, because he was a firstborn, and a firstborn takes two portions of inheritance from his father. The Gemara asks: But why was he entitled to the double portion of the firstborn? His portion of land is property merely due to Hepher, as Hepher never actually possessed the land, and the halakha is that a firstborn does not take a double portion of property due to the deceased as he does of property the deceased possessed. Rav Yehuda says that Shmuel says: This clause of the mishna is stated with regard to tent pegs and other assorted movable property that Hepher possessed.
Rabba raises an objection from a baraita: Rabbi Yehuda says: The daughters of Zelophehad took four parts, as it is stated: “And ten parts fell to Manasseh” (Joshua 17:5). Clearly, this is referring to portions of land, and not simply movable property. Rather, Rabba says: Eretz Yisrael is considered already in possession of one who was entitled to his portion of inheritance land, even before the land was assigned.
The Gemara raises an objection from a baraita. Rabbi Ḥideka said: Shimon HaShikmoni was my colleague among the students of Rabbi Akiva, and so would Rabbi Shimon HaShikmoni say: Even before turning to God for guidance, Moses our teacher knew that the daughters of Zelophehad were inheritors and that they were entitled to their father’s portion, as well as his share in Hepher’s portion. But he did not know if they were entitled to take a portion of the firstborn of Hepher’s portion or not.
Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And the Torah portion concerning the laws of inheritances was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, without mentioning Zelophehad’s daughters. But by demonstrating their desire for land in Eretz Yisrael the daughters of Zelophehad merited that the portion was written through a response to them.
Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And Moses our teacher similarly knew that the wood gatherer, who gathered wood on Shabbat (see Numbers 15:32–36), was to be punished by death, as it is stated: “Every one that profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14), but he did not know by which death penalty the wood gatherer must die. And the Torah portion concerning the punishment of the wood gatherer was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, to teach which form of court-imposed capital punishment is administered to one who violates Shabbat. But the wood gatherer was found guilty, and the portion was written through the incident involving him. This is to teach you
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.
- אגרות קודש כרך כה ט'תנח סנהדרין ח, רע"א
- לקוטי שיחות כרך ל חיי שרה שיחה ג מאותו ספר סנהדרין ח, א
- לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י מאותו ספר סנהדרין ח, א
- לקוטי שיחות כרך יט וילך שיחה ב מאותו ספר סנהדרין ח, א
- לקוטי שיחות כרך כ ויגש שיחה א מאותו ספר סנהדרין ח, א
- לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה א מאותו ספר סנהדרין ח, א
- לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה ב מאותו ספר סנהדרין ח, א
- לקוטי שיחות כרך כד אלול שיחה א מאותו ספר סנהדרין ח, א
- לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות שיחה ה מאותו ספר סנהדרין ח, א
- לקוטי שיחות כרך כו הוספות - שיחות שיחה ו מאותו ספר סנהדרין ח, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשי"ג סנהדרין ח, א
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ו סנהדרין ח, א
- תורת חיים בראשית ח"א פרשת לך לך יראו אותה שרי פרעה סנהדרין ח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א סנהדרין ח, א
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב סנהדרין ח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשל"ב סנהדרין ח, א
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ב סנהדרין ח, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשל"ב סנהדרין ח, סע"ב