154

הערות

1. 42. כמ"ש בלבוש כאן (נעתק לעיל הערה 23). ויובן יותר ע"פ פרש"י לעיל (פסוק ו) ד"לקח עמו" – "משכם בדברים כו' אני אשוה עמכם בחלק כו'", ומזה מובן שגם לקיחת הבהמות היתה באופן כזה ע"י ש"משכם בדברים"* [אף שהפירוש ב"ויקח" כאן הוא כפשוטו – פעולת הלקיחה – שהרי קאי על "רכב"] – ובמילא פשוט ש(לא רק שנתנו בהמתם, אלא) גם הם רדפו "בשביל ממונם שהשאילום" (פרש"י לעיל פסוק ה'). (אבל לולי זה אפ"ל ש"הירא את דבר ה'" נשארו במצרים, שהרי גם לאחרי קרי"ס נשארה אומה במצרים, וכדמוכח ממש"נ (שלח יד, ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה" (וראה תשא לב, יב. פרש"י לקמן יד, כה. ועוד), וכמובן גם בפשטות הדברים שלא כל האומה יוצא לצבא).
2. 43. וע"ד מ"ש בלבוש כאן.
3. 44. בענין המיתה – וראה פרש"י לקמן טו, ה (ד"ה כמו אבן).
4. 45. יד, כח.
5. 46. וראה צידה לדרך כאן. – בלבוש שם כ' דאפ"ל "שלא הלכו להרוג את ישראל רק הלכו לכבוד פרעה כו'", ולכן מביא רש"י "כשר שבמצרים הרוג", כלומר "ודאי הש"י הבוחן כל לבות כו' יודע כו' עכשיו נהפך לבם לשונאים ולהרוג ולאבד רדפו כו'" – אבל (נוסף על המבואר לעיל ס"ג ובהערה 23, דכוונת רש"י היא שנהרגו (לא משום שרדפו אחרי בנ"י, כ"א) משום שנתנו בהמתם לפרעה – הרי) מפרש"י לעיל (פסוק ו) מוכח שהלכו מרצונם הטוב, וכנ"ל הערה 42.
6. 47. וירא יח, כג ואילך.
7. 48. ולא רק כמ"ש בלבוש ד"עכשיו נהפך לבם לשונאים כו'".
8. . ובזה מתורצת בפשטות קושיית המשכיל לדוד כאן (וכן קושיית הלבוש שבהערה 46) "דילמא לעולם כשרים היו אלא דבאונס המלך לקח כל הבהמות שלהם" [ובפרט שע"כ צריך לפרש כן הס"ד "וא"ת משל ישראל היו" – שהרי פשוט שבנ"י לא נתנו בהמתם לפרעה מעצמם] – כי כבר פרש"י לעיל דאופן הלקיחה הי' ע"י ש"משכם בדברים".