155
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כל המצרים להציק לישראל כל־כך הרבה, ובמשך זמן כה רב, ואשר בגלל זאת נגזר על כולם, גם על ה"ירא", עונש של "הרוג" – "לא נשאר בהם עד אחד".
י. ההדגשה על "מכאן"
כך מובנת גם ההדגשה "מכאן... כשר שבמצרים הרוג", כיון שעד לעונש שבקריעת ים־סוף אין הוכחה ברורה שגם אצל ה"ירא את דבר ה'" היו שנאה ורשעות כלפי ישראל במידה גדולה כזאת, שיגיע להם על כך העונש "הרוג", כלשאר המצרים, כדלהלן:
אי הבחנה בין ה"ירא" לבין האחרים במכות (חוץ מדבר49 וברד50), אינו מהווה הוכחה שהוא לא היה שונה מהאחרים בשנאתו לישראל, כיוון שלא היה זה העונש החמור ביותר של מוות51, ולא היה צורך במדה גדולה ביותר של רשעות, מכות אלה יכולות לבוא כעונש על רשעות קטנה יותר שהיתה ל"ירא את דבר ה'", ואשר בגללה היה ראוי למכות52.
אפילו לגבי מכת בכורות, שהיא עונש מוות ("הרוג"), כבר הסביר רש"י לפני־כן53: "למה לקו בני השפחות שאף הם היו משעבדים בהם ושמחים בצרתם". כלומר, גם עונש מיתה החל רק על חלק קטן מן המשפחה, על הבכורות, איננו ניתן בגלל הרשעות המלאה של המצרים, ולכן נכללו גם "בני השפחות" במכה זו.
רק "מכאן" – מכך שכליית המצרים בקריעת ים־סוף היתה באופן של "לא נשאר בהם עד אחד"54, יש הוכחה של"ירא את דבר ה'" ("כשר
הערות
- 49. פרש"י וארא ט, י.
- 50. וארא שם, כ.
- 51. וגם מכת ערוב – לא נאמרה בה מיתה. ועיין בפרש"י (וארא ח, יז): "והיו משחיתים בהם" – שהוא ע"ד "תשחת הארץ" (שם, כ).
- 52. ומה שלא לקו במכת דבר וברד – מפני שהי' צ"ל בזה מיתה, וכמש"נ (ט, טו): כי עתה גו' ותכחד מן הארץ (אלא שבעבור זאת כו' – פרש"י שם). וי"ל (ע"ד ההלכה) דגם בפועל הרי הי' בהן מיתת בהמתם – ראה מרז"ל (מכילתא, שמו"ר ויל"ש – עה"פ פרשתנו יז, ג. והובא ברמב"ן שם) דבהמתו של אדם היא חייו כו'. וראה להלכה שו"ע אדה"ז חאו"ח סרמ"ח סי"ג (ממג"א שם). ולהעיר מרשב"א ב"ק (קיב, א): דדיני השור כדיני נפשות דכמיתת הבעלים כך מיתת השור. וראה לקו"ש ח"ו ס"ע 330 ואילך.
- 53. בא יא, ה. וראה גם פרש"י שם יב, כט (לענין "בכור השבי"): שהיו שמחין כו' (אבל ראה פרש"י שם יא, ה – ד"ה עד בכור השבי). ולהעיר מזה דגם "בכורות אחרים והם במצרים" נהרגו (פרש"י שם יב, יב. שם, כט).
- 54. וי"ל (ע"ד הרמז): במכת בכורות ד"וה' הכה כל בכור גו'", אפ"ל דגלוי לפניו שבין המוכים לא היו כאלה שעתידים להיות מהם גרים, ולכן אא"פ ללמוד מכאן (הוראה לבנ"י) "כשר שבמצרים הרוג" – שהרי אולי יהיו ממנו גרים (ראה לעיל הערה
- 34. ; משא"כ קרי"ס ד"ה' ילחם לכם" ("בשבילכם" – פרש"י) – שלחם עם מצרים במקום מלחמת בנ"י ובדוגמת מלחמת בו"ד כביכול [וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 256, שמטעם זה מדגיש הכתוב (יד, כג) "סוס פרעה" – ל' יחיד – להגיד ש(אעפ"כ) "אין כולם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד" (פרש"י שם)] שהם אין יכולים להבחין כו', ובכ"ז לחם באופן ד"לא נשאר בהם עד אחד" – למדים "מכאן" דגם "כשר (וראוי להיות ממנו גרים) שבמצרים הרוג".
רש"י על שמות ט׳:י׳ - הטקסט מספריא
באדם ובבהמה. וְאִם תֹּאמַר מֵאַיִן הָיוּ לָהֶם הַבְּהֵמוֹת, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם? לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה אֶלָּא עַל אוֹתָן שֶׁבַּשָּׂדוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, וְהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' הִכְנִיס אֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, כֵּן שְׁנוּיָה בִּמְכִילְתָּא אֵצֶל "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שמות י"ד):
באדם ובבהמה UPON MAN AND UPON CATTLE — If you ask, “Whence did they obtain these cattle”? Has it not already been stated, (v. 6) “And all the cattle of Egypt died”? I reply that this judgment was decreed only against the cattle that were in the fields, as it is said, (v. 3) “[The hand of the Lord is] upon thy cattle which is in the field”, and everyone who feared the Lord took his cattle in-doors. So it is taught in the Mechilta in the comment on (Exodus 14:7) “And he took six hundred chosen chariots.”
רש"י על שמות ח׳:י״ז - הטקסט מספריא
משליח בך. מְגָרֶה בְךָ, וְכֵן "וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם" (דברים ל"ב), לְשׁוֹן שִׁסּוּי, אינציט"ר בְּלַעַז:
את הערב. כָּל מִינֵי הַחַיּוֹת רָעוֹת וּנְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְהָיוּ מַשְׁחִיתִים בָּהֶם; וְיֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר בָּאַגָּדָה בְּכָל מַכָּה וּמַכָּה לָמָּה זוֹ וְלָמָּה זוֹ; בְּטַכְסִיסֵי מִלְחֲמוֹת מְלָכִים בָּא עֲלֵיהֶם, כְּסֵדֶר מַלְכוּת כְּשֶׁצָּרָה עַל עִיר, בַּתְּחִלָּה מְקַלְקֵל מַעְיְנוֹתֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ תּוֹקְעִין עֲלֵיהֶם וּמְרִיעִין בַּשּׁוֹפָרוֹת לְיָרְאָם וּלְבַהֲלָם, וְכֵן הַצְפַרְדְּעִים מְקַרְקְרִים וְהוֹמִים וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (פ' בא):
משליח בך means I WILL INCITE AGAINST THEE. Another example is. (Deuteronomy 32:24) “I will incite (אשלח) the tooth of beasts against them”, where it signifies letting loose an animal against a person; old French inciter. English to incite.
את הערב this means all kinds of wild beasts, serpents, and scorpions (a mixture [ערב] of noxious creatures) in a crowd (Exodus Rabbah 11:3) — these played havoc with them. There is a reason given in the Midrash in the case of each plague why this particular one and why that: God came against them with the tactics of warlike operations as carried out by kings in orderly sequence: a government (monarch) who is besieging a city first destroys its water supply, then they blow the trumpets and sound an alarm in order to terrify and dismay them — thus [their water supply was turned into blood], the frogs croaked and made a noise etc. - just as you will find it stated in the Midrash of Rabbi Tanchuma 2:3:4.
רש"י על שמות ט׳:ט״ו - הטקסט מספריא
כי עתה שלחתי את ידי וגו'. כִּי אִלּוּ רָצִיתִי, כְּשֶׁהָיְתָה יָדִי בְמִקְנְךָ שֶׁהִכִּיתִים בַּדֶּבֶר, שְׁלַחְתִּיהָ וְהִכֵּיתִי אותך ואת עמך עִם הַבְּהֵמוֹת, ותכחד מן הארץ, אֲבָל בעבור זאת העמדתיך וגו':
כי עתה שלחתי את ידי וגו׳ FOR NOW I MIGHT HAVE STRETCHED OUT MY HAND etc. — For had I so desired it, when My hand was upon thy cattle which I smote with pestilence I could have stretched it forth and smitten thee and thy people together with the cattle, ותכחד מן הארץ AND THOU WOULDST HAVE BEEN EXTERMINATED FROM THE EARTH, BUT (this word אבל corresponds to ואולם in the Hebrew text) בעבור זאת העמדתיך FOR THIS REASON I MADE THEE REMAIN [IN LIFE IN ORDER TO SHOW THEE MY POWER], etc.
רמב"ן על שמות י״ז:ג׳ - הטקסט מספריא
להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא יזכירו לו בתלונותם גם המקנה, לאמר לו כי הם צריכים מים רבים, וצריך לתת עצה לכלם, ולכך נאמר בשנית ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם (במדבר כ יא) ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) השוו בהמתן לגופן, אמרו בהמה של אדם היא חייו המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא. וטעם הזכירם אותי ואת בני, ולא אמרו סתם "להמיתנו בצמא" או "להמית את כל הקהל הזה" שיכלול אנשים ונשים וטף, כמאמרם בשאר המקומות (שמות ט״ז:ג׳), כי יזכירו לו הבנים להרבות עליו תלונה שימהר לדבר, כי הקטנים לא יסבלו הצמא כלל וימותו לעיני אביהם, כטעם דבק לשון יונק אל חכו בצמא (איכה ד ד):
רש"י על שמות י״ד:כ״ג - הטקסט מספריא
כל סוס פרעה. וְכִי סוּס אֶחָד הָיָה? מַגִּיד שֶׁאֵין כֻּלָּם חֲשׁוּבִין לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא כְּסוּס אֶחָד (מכילתא):
כל סוס פרעה (The word סוס is singular) — But was there only one horse? But the use of the singular teaches us that they were all accounted before the Omnipresent as only one horse (cf. Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.