119

שהרי "ויקם וילך אל המקום..." היה "בבוקר"⁴⁷ שלאחר הציווי.

ח. שמו של רבי מתיא – מסביר את הפירוש

כדי שבן חמש למקרא יבין טוב יותר את מאמר רבי מתיא בן חרש, שבלי להתחשב ב"שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו", זקוקים ישראל ל"מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו"⁴⁸, מציין רש"י שבעל המאמר הוא רבי מתיא בן חרש, ושאת המאמר הזה "היה רבי מתיא בן חרש אומר" – נהג לאמר זאת לתלמידיו, כי זה היה ההסבר לדרכו התמידית שלו:

מסופר בגמרא⁴⁹, במסכת סנהדרין, שישיבתו של רבי מתיא בן חרש היתה ברומי. היו בימיו ישיבות אחרות, וגם בארץ ישראל, אבל הישיבה שלו, הגדולה ביותר בתקופתו⁵⁰, היתה דוקא ברומי.

ולכאורה: מדוע הקים את ישיבתו ברומי⁵¹, וגרם לכך שיהא צורך ללכת ממקומות אחרים אל רומי, כדברי הגמרא "צדק צדק תרדוף, הלך אחר חכמים לישיבה... אחר רבי מתיא לרומי", ולא הקים אותה בארץ ישראל⁵² (כרבי עקיבא, אשר "אחר רבי עקיבא לבני ברק"⁴⁹ וכדומה)?

על כך אומרים "היה רבי מתיא בן חרש אומר..." – הוא נהג תמיד לנחם את תלמידיו על הימצאם ברומי, באומרו, שהגאולה תלויה בכך שיקימו ישיבה דוקא במצב של "רומי" – למצוא יהודי שהוא במצב כזה ("ערום ועריה") ולהפכו מ"רומי" ליושב בישיבה, באופן של "להתעסק⁵³ בהם", שזהו עסקו התמידי, ולמטרה זו נמצאת ישיבתו ברומי, במקום הגלות⁵⁴, כדי לעזור ליהודים אלו, ועל־ידי כך להביא את הגאולה.

ט. ההוראה לימינו: יציאה "ברכוש גדול"

מכך נובעת ההוראה לימינו:

בהיותנו שרויים בעומק הגלות האחרונה, גלות רומי, וביודענו את דברי חז"ל שכבר בתקופתם "כלו כל הקיצין"⁵⁵, טוענים ישראל: אנו נמצאים בגלות כמעט אלפיים שנה – מהו הגבול לסבלם של ישראל בגלות?!

על כך עונה רש"י, שאילו צריך היה רק לצאת מן הגלות, היה הדבר יכול