118

ז. לקיחת השה – ביטול היותם "שטופים באלילים"

כיצד קשור דם הפסח ל"סור מרע"?

וכן: מכיון ש"לא היו בידם מצוות" מובן, שהמצוות ש"נתן להם" הן מצוות כלליות³⁸, כמצות מילה שאינה רק מצוה פרטית, אלא גם כללית, זהו "אות ברית ביני וביניכם"^*, וצריך לומר, שגם בדם הפסח יש ענין כללי ב"סור מרע", ומהו?

לשם כך ממשיך רש"י ואומר "ושהיו שטופים באלילים, אמר להם משכו וקחו לכם צאן של מצוה" – הפסח ביטל את היותה של ישראל "שטופים (שלא סתם כרגיל) באלילים" (לא ענין בלתי־רצוי סתם), כדלהלן:

בפרשת וארא³⁹ כבר למדנו, שהצאן היה העבודה־זרה של מצרים. ויוצא, אפוא, שעצם לקיחת השה – "יראת מצרים"⁴⁰ – במטרה של "ושחטו אותו", ניתק אותם מעבודה־זרה⁴¹. ויתר־על־כן – באופן של "לשחטו", להיפך מ"שטופים באלילים".

מכך יובן מדוע צריך היה לקחת את השה ארבעה ימים לפני השחיטה:

כיוון שישראל היו "שטופים באלילים", ולא עבדו עבודה זרה רק פעם אחת, צריכה היתה להתבצע פעולה שתעקור מציאות זו. אילו היו לוקחים את השה ושוחטים אותו מיד, בפעולה אחת, לא היה די בכך כדי לנתקם מהיותם שטופים בעבודה זרה. רק באמצעות לקיחת השה (יראת מצרים) אליהם לזמן ממושך, כדי לשחטו⁴², ניתן היה לבטל את היותם "שטופים באלילים".

ולפיכך היה צריך הדבר להימשך ארבעה ימים, כפי שכבר פירש רש"י לפני־כן, לגבי העקידה⁴³, שהקדוש־ברוך־הוא הראה לאברהם את מקום העקידה רק "ביום השלישי", "כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרד דעתו ואילו היה לו שהות להימלך אל לבו לא היה עושה".

כלומר, ההוכחה לביצוע פעולה בישוב הדעת ובמחשבה היא רק לאחר ארבעה ימים⁴⁴, כשם שאצל אברהם היה ה"יום השלישי" יום הרביעי⁴⁵ אחרי הציווי "קח נא את בנך..."⁴⁶,