ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בא שיחה ג

117

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

א) חסר להם "עשה טוב", קיום מצוות, ולא היה להם במה לצעוד לקראת "תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שבזכות זאת "הוציאך את העם ממצרים"³⁰),

ב) הם היו פגומים ב"סור מרע", נדבק בהם הרע של ארץ מצרים, ערוות הארץ, ולכן, אף אם יהיו להם "מצוות להתעסק בהם", לא ייתכן "שיגאלו" לגמרי ממצרים, אם לא יסירו את הרע, כי איך אפשר לצאת ממצרים אם יש בהם הרע של מצרים³¹?!

לפיכך ניתנו להם שתי מצוות³²: מצוה אחת המביאה ל"עשה טוב" – דם מילה³³, המכניסה את בני ישראל בברית עם ה'³⁴, ומצוה אחת הגורמת ל"סור מרע" – דם הפסח (כדלהלן בסעיף ז).

[בכך מובנת יותר ההדגשה שנתנו להם את דם פסח כמצוה להתעסק בה, כי לכאורה: עיקר מצוות קרבן פסח היא אכילתו³⁵,

(כפי שרואים שמיד עם לקיחת השה עליו להיות "שה לבית" באופן של "מכסת נפשות איש לפי אכלו..."³⁶, ודוקא זה ש"ראוי לאכילה, פרט לחולה..."³⁷).

אלא לפי האמור לעיל מובן, שדם הפסח מדגיש את השלילה^* – ביטול הרע של מצרים].

הערות

30. שמות ג, יב וברש"י.
31. ע"פ המבואר בפנים יש לבאר זה שהעתיק רש"י (בראי' הב' – מזכרי' ט, יא) גם סיום הכתוב "(גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך) מבור אין מים בו" – דלכאורה אין זה מוסיף כלום בהראי' – כי בתיבות אלו מרמז רש"י לפירושו בפ' וישב עה"פ (לז, כד) "והבור רק אין בו מים" – "מים אין בואבלנחשיםועקרביםישבו",היינודכאשר"מים אין בו" באים בו במילא נחשים ועקרבים (ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 350 ואילך): ועד"ז בעניננו, דמכיון ש"לא היו בידם מצות" בדרך ממילא נעשו "שטופים באלילים" (נתדבק בהם הרע של מצרים).
32. ראה גם גבורות ה' שם (אלא ששם מפרש, דמילההיאהסרתהערלהוהפסחהואעבודתולוית'. וראה הערה הבאה).
33. ראה עד"ז אלשיך כאן. וראה אוה"ת יתרו (כרך ז' ע' ב'תרצז): פסח הוא מל' .. ובה מל"ת .. ז"א שבו מ"ע והיינו ע"י מילה* יסוד ז"א (וראה שם – כי העיקר במצות הפסח כאן הוא "דם פסח", שלילת הרע, כבפנים.
34. וגם: מכיון שהי' צ"ל תיקון ע"ז שלא קיימו מצות, הי' צ"ל ע"י מצוה שהיו מחוייבים בה מכבר, ולא מצוה שנתחדשה רק עתה.
35. בלשון המשנה (פסחים עו, ב) – הפסח "לא בא מתחילתו אלא לאכילה".
36. פרשתנו שם, ג־ד.
37. רש"י שם.
*. עפ"ז יש לתרץ ג"כ מ"ש במשכיל לדוד ש"מצות הפסח (לחוד) אין בה כדאי שהיא מצוה שאין בה שום צערא דגופא אדרבה הנאה וטעמא" כ"א גם) שיהא מהול (ראה צפע"נ לרמב"ם ריש הל' מילה. ובכ"מ. לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 12 ואילך. וראה ע"ד החסידות סהמ"צ להצ"צ מצות מילה. אוה"ת בראשית כרך ד' ס"פ לך).
. להעיר דמצות מילה היא (לא רק שלא יהא ערל, ע' ב'תרחצ). ובאוה"ת שה"ש (ע' תפז): במצרים בשתי מצות בדם הפסח ובדם המילה .. דם פסח ה' גבורות שבמלכות ודם מילה ה' חסדים שביסוד. ועפ"ז מתורץ מה שהקדים (רמב"ח ו)רש"י דם פסח לדם מילה – מתאים להסדר (כבקרא) סור מרע (ואח"כ) ועשה טוב (ראה אלשיך שם); וכן הי' גם אצל בנ"י במצרים (גם לרש"י), שהרי פסח הי' בין הערביים, ומילה – "באותו הלילה".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.