116

רבי מתיא בן חרש תשובה לשאלה "מפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים", ואין הוא מזכיר כלל את לקיחת השה²³.

התשובה (לפי הפשט) לשאלה זו היא בסוף דברי רש"י "שהיו שטופים באלילים, אמר להם משכו וקחו לכם...".

כלומר, (לא רק שכדי להיות ראויים ל"קחו לכם צאן של מצוה" עליהם לקיים תחילה "משכו ידיכם מאלילים", שאילולא זאת אסור לאכול מקרבן פסח²⁴, אלא)

בעצם זאת שישראל יקחו "צאן של מצוה", הם יבטלו את "היו שטופים באלילים" (כדלהלן בסעיף ז), ובנוסף לכך צריך שהשה יהיה ברשותם ארבעה ימים לפני השחיטה (כדלהלן).

אלא, שיש צורך בהקדמה לכך: המטרה העיקרית של קרבן פסח (מצרים), לפי הפשט, היא כשמו – "פסח על־שם הדילוג והפסיחה"²⁵, שדם הפסח הוא סימן למקומות שאותם "הקב"ה מדלג... וקופץ..."²⁵.

ומהו הקשר בין זאת לבין "היו שטופים באלילים"?

לפיכך מקדים רש"י בדבריו את מאמר ר' מתיא בן חרש, שהמצוות שהטיל הקב"ה על ישראל לפני הגאולה, ניתנו בעיקר כדי לבטל את המצב של "ואת ערום ועריה", וכדי שיהיו להם "מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו":

ומכך ש"נתן להם שתי מצוות, דם פסח ודם מילה", מובן, שעיקר מטרת הפסח (לגבי הסרת ה"ערום ועריה") אינה בענין החיובי שבו – שחיטתו ואכילתו וכו', אלא בענין השלילי, הסרת ענין בלתי־רצוי, כדלהלן.

ו. שתי מצוות – כנגד "סור מרע ועשה טוב"

כשמעיינים בדברי רבי מתיא בן חרש ש"נתן להם שתי מצוות...", כי הם היו במצב של "ערום ועריה", נשאלת השאלה:

מדוע דוקא "שתי מצוות"? – ממה נפשך: כדי לבטל את המצב של "ערום" מספיקה מצוה אחת, ואם רצה הקדוש־ברוך־הוא, לפי הנוהג של "כי תראה ערום וכסיתו"²⁶, להלבישם ביותר "לבושים" – מצוות וזכויות – מדוע הסתפק²⁷ בשתי מצוות²⁸?

ההסבר לכך הוא: כל אחת משתי המצוות בטלה פרט אחר שבמצב "ערום ועריה". לישראל היה אז חסרון כפול²⁹: