108
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יום י"ד בניסן הוא יום חג רק משום שהוא מועד שחיטת הפסח41, אך כשלעצמו אין לו חשיבות מיוחדת. לעומת זאת, ליל חמשה עשר בניסן הוא יום־טוב מצד עצמו, זהו זמן יציאת מצרים – וכפי שהתרחש המאורע בפעם הראשונה42: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור... ופסחתי עליכם"43, ו"ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים"44, (וכן נאמר בתורה45 "הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה")46 – ומשום כך, משום חשיבות מועד זה47, חלה אז המצוה של אכילת הפסח48, ועל ידי כך – שחיטת הפסח בי"ד בניסן.
אך שונה הדבר בפסח שני: אכילתו בליל ט"ו באייר אינה קשורה דוקא לתאריך זה, מפני שהוא יום חג49 וכדומה, אלא רק מפני שזהו הלילה אשר לאחר ההקרבה בי"ד אייר50. ולפיכך אין אכילה זו יכולה להחשב כמצוה זהה למצות אכילת פסח ראשון: בפסח ראשון הזמן עצמו הוא פרט וחלק מהמצוה, ואילו בפסח שני אין לזמן עצמו קשר עם מהות האכילה51.
הערות
- 41. ראה תוד"ה שמונה – ערכין י, א. ירושלמי רפ"ד דפסחים (הובא בתוס' שם נ, א). רמב"ם הל' יו"טפ"חהי"ז־יח.ובצל"חשם: דיו"טשלתורההיא בעת הקרבת הקרבן .. שקבעה התורה יו"ט ביום ההוא לרוב ישראל העושים הפסח.
- 42. ראה שהש"ר פ"א, יב (ג).
- 43. פרשתנו יב, יב. יג.
- 44. שם, מב. וראה רש"י שם ד"ה הוא הלילה.
- 45. ראה טז, א ובפרש"י שם. וראה ברכות ט, א.
- 46. להעיר שלכמה דיעות גם בליל ט"ו במצרים היו אסורים במלאכה (ראה ר"ן לפסחים קטז, ב. פרש"י פרשתנו יב, יז. ועוד. וראה שו"ת תורת חסד או"ח סכ"ה אות ז). וראה לקו"ש חי"ז ע' 126 ואילך.
- 47. וכמו שאומרים בהגדה "פסח שהיו אבותינו אוכלים .. על שום שפסח המקום כו' שנאמר .. ואת בתינו הציל גו'".
- 48. ועד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים (ברכות שם). וכ"פ הרמב"ם (הל' ק"פ פ"ח הט"ו) שמדאורייתא אוכלים עד הלילה. וגם לדעת ראב"ע שאוכלים רק עד חצות מדאורייתא – זמן שריפה הוא רק בבוקר שאז נעשה נותר – ראה פרש"י שם ד"ה שם תזבח. וראה בהמובא בצפע"נ עה"ת פרשתנו ע' לז. הל' ערכין שם. או"ש שם.
- 49. ראה פרש"י בהעלותך ט, י. פסחים צה, ב ד"ה שאין.
- 50. ועפ"ז יומתק ל' החינוך (מצוה שפא): "שכל המחוייב בפסח שני שיאכל בשר הפסח על מצות ומרורים שנא' על מצות ומרורים יאכלוהו", שלא כתבזמנוולאפירשלהדיאמצוהדעצםאכילתוכמו בפ"ר (ע' רי"פ פערלא (שם בסופו) שהקשה עליו*) – כי בתורה לא נאמר מפורש לא זמן אכילתו ולא ציווי על עצם אכילתו בל' "ואכלו את הבשר גו'" (כבפ"ר), כ"א "על מצות ומרורים יאכלוהו", ולכן מפרטרק"שיאכלכו'עלמצותומרוריםכו'"שעפ"ז מבואר מה שלא נמנה ביחד עם שחיטתו. וצ"ע בל' הרמב"ם במנין המצות לפני הל' ק"פ שבשחיטה כ': לשחוט פסח שני (ולא כ' זמנו), ובאכילה:"לאכולפ"שכו'בלילחמשהעשרלחודש השני" (ולא כבמנין המצות לפני ספר היד, כנ"ל הערה 38).
- 51. וחילוק זה עושה אותם מצות בגדרים שונים, אבלזהשבפ"רגםנשיםחייבותובשניאינןחייבות, אי"ז שינוי בעצם גדר ותוכן המצוה.
- . ומה שהקשה דממש"כ החינוך "ועובר ע"ז ואכל פסח שני מבלי מצה ומרור בטל עשה", מבואר דלא מנה עשה אלא לענין מצה ומרור, ונטה מדברי הרמב"ם – ראה מנ"ח שם שאי"ז פירוש דברי החינוך. וכן מה שכ' דבפ"ר לא הזכיר אלא מצות אכילת הפסח בלבד, הרי כתב שם בפירוש "לאכול בשר הפסח בליל טו עפ"י תנאים שבכתוב".
רש"י על שמות י״ב:מ״ב - הטקסט מספריא
ליל שמרים. שֶׁהָיָה הַקָּבָּ"ה שׁוֹמֵר וּמְצַפֶּה לוֹ, לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ להוציאם מארץ מצרים:
הוא הלילה הזה לה'. הוּא הַלַּיְלָה שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה אֲנִי גוֹאֵל אֶת בָּנֶיךָ (מכילתא):
שמרים לכל בני ישראל לדרתם. מְשֻׁמָּר וּבָא מִן הַמַּזִּיקִין, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית וְגוֹ'" (פסחים ק"ט):
ליל שמרים IT WAS NIGHT OF WATCHING [UNTO THE LORD] — a night which the Holy One, blessed be He, was watching for and looking forward to, that He might fulfill His promise להוציאם מארץ מצרים TO BRING THEM OUT FROM THE LAND OF EGYPT.
הוא הלילה הזה לה IT IS THIS NIGHT OF THE LORD — it is the night of which He said to Abraham, “On this night will I redeem your children” (Mekhilta; cf. Rashi on Genesis 39:11).
שמרים לכל בני ישראל לדרתם [IT IS A NIGHT] OF PROTECTION FOR ALL THE CHILDREN OF ISRAEL THROUGHOUT THEIR GENERATIONS — this night is protected, and comes as such from ages past, against all destructive forces, as it is said, (v. 33) “And He will not permit the destroyer [to enter your houses]” (Pesachim 109b; Rosh Hashanah 11b).
רש"י על שמות י״ב:י״ז - הטקסט מספריא
ושמרתם את המצות. שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לִידֵי חִמּוּץ; מִכָּאן אָמְרוּ תָּפַח תִּלְטֹשׁ בְּצוֹנֵן, רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר אַל תְּהִי קוֹרֵא אֶת הַמַּצּוֹת, אֶלָּא אֶת הַמִּצְווֹת – כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמַּצָּה, כָּךְ אֵין מַחֲמִיצִין אֶת הַמִּצְוָה, אֶלָּא אִם בָּאָה לְיָדְךָ, עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד (שם):
ושמרתם את היום הזה. מִמְּלָאכָה:
לדרתיכם חקת עולם. לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר דורות וְחקת עולם עַל הַמְּלָאכָה אֶלָּא עַל הַחֲגִיגָה, לְכָךְ חָזַר וּשְׁנָאוֹ כָּאן, שֶׁלֹּא תֹאמַר אַזְהָרַת כל מלאכה לא יעשה לֹא לְדוֹרוֹת נֶאֶמְרָה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר:
ושמרתם את המצות AND YE SHALL WATCH THE UNLEAVENED BREAD that it shall not reach the stage of becoming leavened; hence the Rabbis said, if it (the dough) is rising (a sign that the leavening process is setting in) she (the woman kneading the dough) polishes it with cold water (i. e. she slaps the dough with hands dipped in cold water). Rabbi Josiah said: Do not read “את המַּצּוֹת”, the unleavened bread, but את הַמִּצְוֹת “[ye shall watch] the commandements” — just as we may not cause the unleavened bread to become leavened by letting the dough remain in its raw state too long so we may not let the commandment become “leavened” by waiting too long before we perform it; but if it (a commandment) comes to your hand, perform it immediately (Mekhilta).
ושמרתם את היום הזה AND YE SHALL GUARD THIS DAY — against work,
לדרתיכם חקת עולם THROUGHOUT YOUR GENERATIONS, AN ORDINANCE FOR EVER — Because the expressions, “[throughout your] generations”, and “an ordinance for ever” have not been mentioned in connection with the prohibition of work but only in reference to the celebration of the Festival (v. 14), it is therefore repeated here in order that you should not say: the prohibition, (v. 16) “no work shall be done”, was not spoken for future generations but for that generation alone to whom the words were addressed.
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ח׳:ט״ו - הטקסט מספריא
כבר ביארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר וכבר ביארנו בהלכות חמץ ומצה שהוא טעון הלל בשעת אכילתו ושאין בני חבורה חוזרין ואוכלין אחר שנרדמו בשינה אפילו בתחילת הלילה:
רש"י על במדבר ט׳:י׳ - הטקסט מספריא
או בדרך רחקה. נָקוּד עָלָיו, לוֹמַר, לֹא שֶׁרְחוֹקָה וַדַּאי, אֶלָּא שֶׁהָיָה חוּץ לְאַסְקֻפַּת הָעֲזָרָה כָּל זְמַן שְׁחִיטָה (פסח' צ"ג); פֶּסַח שֵׁנִי מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַּבַּיִת, וְאֵין שָׁם יוֹם טוֹב, וְאֵין אִסּוּר חָמֵץ אֶלָא עִמּוֹ בַאֲכִילָתוֹ (שם צ"ה):
או בדרך רחקה [IF ANY MAN … SHALL BE UNCLEAN BY REASON OF A DEAD,] OR BE ON A DISTANT JOURNEY — There is a dot on it (on the ה of the word רחקה which letter is therefore regarded as non-existent; cf. Rashi on Genesis 18:9 and Note thereon), in order to tell that what Scripture means by בדרך רחקה is that it (the journey) need not really be a distant one, but that his sacrifice is postponed even though he was merely outside the threshold of the forecourt during the whole time that the ceremony of slaughtering the Passover sacrifice tasted. (Pesachim 93b, cf. Sifrei Bamidbar 69:2). — On the “Second Passover” one may have with him unleavened and leavened bread together in his house, and there is no festival in connection with it, and the eating of leaven is forbidden only together with it (the Passover Sacrifice) — i.e. while the sacrifice is being eaten (cf. Pesachim 95a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.