107
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ואילו מהותה של מצות אכילת הפסח כרוכה דוקא בחובה לקיימה בליל חמשה עשר בניסן ובתנאים האחרים המוזכרים לעיל. ומשום כך33 נחשבות הן כמצוות שונות.
ד. ההבדל שבין התלות בזמן לגבי מצות שחיטת הפסח ואכילתו
גם בענין קרבן פסח שני, אשר לדעת הרמב"ם הוא רגל בפני עצמו (בנפרד מפסח ראשון)34, מפריד הרמב"ם בין שחיטתו לבין אכילתו, ומונה זאת כשתי מצוות נפרדות35.
גם דבר זה מובן לפי אותה סיבה שצויינה לעיל לגבי קרבן פסח ראשון: האכילה צריכה להיות "על מצות ומרורים"36, וזוהי מהות מצות אכילת פסח שני37.
ברם אין מובן, מדוע אין מצות אכילת פסח שני נכללת במצות אכילת הפסח בליל חמשה עשר בניסן?
אמנם, יש הבדל בזמנים, אך במהותן הן אותה מצוה: החובה לאכול את קרבן פסח "על מצות ומרורים" בלילה שלאחר ההקרבה38 (וממילא חלה אותה מצוה בשני המועדים השונים): אם ההקרבה היתה בי"ד בניסן צריכה האכילה להיות בליל ט"ו בניסן, ואם ההקרבה היתה ביום י"ד באייר, צריכה האכילה להיות בליל ט"ו באייר39.
אך ההסבר לכך הוא:
אמנם, כאמור לעיל, כרוכות הן שחיטת הפסח והן אכילתו במועד קיומן, עד אשר עקב כך הן מחולקות לשתי מצוות שונות, אך למרות זאת יש הבדל ביניהן לגבי האופן שבו משפיעה ומתבטאת התלות של המצוה במועד קיומה40:
הערות
- 33. ומלבד זה יש באכילת פסח גם מצות אכילת קדשיםכמ"שבכמה אחרונים–ביתהלויח"ג סנ"א. שו"ת צפע"נ ח"ב סכ"ד (הובא בכללי התוה"מ ח"ב ע'ר). או"שהל'חו"מפ"וה"א.ובכ"מ. וראהצפע"נ הל' ערכין פ"ג הי"ג (לד, סע"ג ואילך).
- 34. שלכן נמנה למ"ע בפ"ע – רפ"ה מהל' ק"פ. סהמ"צ מ"ע נז.
- 35. מ"ע נז־נח. חינוך מצוה שפ־שפא.
- 36. בהעלותך שם, יא.
- 37. בסהמ"צ שם "שצונו לאכול בשר פסח שני בליל חמשה עשר מאייר על מצה ומרור והוא אמרו כו'". ועי' לשונו במנין המצות בראש ס' היד: לפני הל' ק"פ: ובהל' ק"פ פ"ח ה"ג.
- 38. ובפרט שבמצות אכילתו אין מפורש זמן ורק "על מצות ומרורים יאכלוהו". וזמנו נאמר בתחילת הכתובבנוגעלעשייתו"בחודשהשניבארבעהעשר יום בין הערביים יעשו אותו כו'". ובמנין המצות שם: "לאכול אתבשרפסחשני עלמצה ומרורשנא' גו'". ולא כ' זמנו כמו בפ"ר. וכ"ה בחינוך מצוה שפא.
- 39. עד"ז הקשה גם ברי"פ פערלא מ"ע נז (קרוב לסופו).
- 40. להעיר משינוי ל' הרמב"ם במנין המצות שלפניהל'ק"פ(בנוגעלפ"ר)שבשחיטהכ'"לשחוט את הפסח בזמנו", ובאכילה: "לאכול בשר הפסח .. בליל חמשה עשר".
משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין ג׳:י״ג - הטקסט מספריא
המפריש ערכו או דמיו ונגנבו או אבדו אף על פי שלא אמר עלי חייב באחריותן עד שיגיעו ליד הגזבר שנאמר ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה' הרי הן חולין אף על פי שהפרישן עד שיגיעו לידי הגזבר.
ספר המצוות, מצוות עשה נ״ז - הטקסט מספריא
היא שצונו לשחוט הפסח השני מי שנמנע ממנו מלשחוט פסח הראשון. והוא אמרו יתעלה בחדש השני בין הערבים יעשו אותו. ובכאן יש למקשה מקום שיקשה עלי למה אתה מונה פסח שני, וזה סותר מה שהקדמת בשרש שביעי באמרך שדין מצוה לא ימנה מצוה בפני עצמו. ידע מקשה קושיא זו שהחכמים חלקו בפסח שני אם יהיה כדין הראשון או יהיה צווי מיוחד ופסקה ההלכה שהוא צווי נאמר בפני עצמו ולפיכך ראוי למנותו בעצמו. ובגמרא (פסחים צ"ג) אמרו חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי ר' נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני ר"ח בן עקביא אומר אף על הראשון אינו חייב אלא אם כן לא עשה השני ושאל התלמוד ואמר במאי קא מיפלגי רבי סבר רגל בפני עצמו הוא ור"נ סבר תשלומין דראשון הוא כו'. הנה כבר בארנו מה שכוננו אליו ושם אמרו הילכך הזיד בזה ובזה כלומר שלא הקריב פסח ראשון ופסח שני בזדון דברי הכל חייב, שגג בזה ובזה דברי הכל פטור, הזיד בראשון ושגג בשני לרבי חייב ולרבי נתן חייב ולר"ח בן עקביא פטור, וכן אם הזיד בראשון והקריב בשני הוא חייב לרבי לפי שאין לדעתו תשלומין מן הראשון (* עי' בספר הי"ד הלכות ק"פ פ"ה שכתב שם הזיד בראשון ה"ז מקריב בשני, והוא היפך ממ"ש כאן:) וההלכה בזה כלו כרבי. וזאת המצוה אין הנשים חייבות בה שכבר התבאר שם שהאשה בשני רשות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בגמרא פסחים. (בהעלותך, קרבן פסח פ"ה):
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ח׳:ג׳ - הטקסט מספריא
מצוה מן המובחר לאכול בשר הפסח אכילת שובע לפיכך אם הקריב שלמי חגיגה בארבעה עשר אוכל מהן תחילה ואח"כ אוכל בשר הפסח כדי לשבוע ממנו ואם לא אכל אלא כזית יצא ידי חובתו וכן אכילת בשר פסח שני בלילי חמשה עשר לחדש אייר מצות עשה שנאמר בו על מצות ומרורים יאכלוהו:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.