106

הערות

1. 30. רמב"ם רפ"ד מהל' מעה"ק. ומה שפרש"י בנוגע לק"פ (רפ"ו דפסחים – סה, ב) ד"ה שחיטתו וזריקת דמו – "אי אפשר אלא ביום דכתיב ביום צוותו כו'", הוצרך לזה בשביל זריקת דמו שלכן העתיקובהתחלתפירושו,כיהזמןדי"דביןהערבים נאמר רק ב"ושחטו אותו". וגם מש"כ (בהעלותך ט, ג)"בארבעהעשריוםבחודשהזהביןהערביםתעשו אותו", הרי קאי על הנאמר בתורה לפנ"ז. ובתורה מפורש בפרשתנו רק השחיטה. וראה רמב"ן כאן דהכ' בזמן הקרבן קרבן פסח מדובר בזמן שחיטה. ראה בארוכה שאג"א סי' יז ד"ה ועתה אבאר.
2. 31. ועפ"ז מובן בפשטות מה שהרמב"ם הביא דוקא הכ' דפרשתנו "ושחטו אותו גו'" כמ"ע על שחיטתו, ולא הכ' דבהעלותך (ט, ב) ויעשו בנ"י את הפסח במועדו, כהיראים (שם), כמו שהקשהבברית משה שם, כי דוקא מכתוב דילן – דביחד עם השחיטהנאמרזמנוולאח"זנאמרהציוויעלאכילתו – ידעינן דמצוה בפ"ע היא וגדרה, משא"כ בפ' בהעלותך שלא מפורש שחיטתו וגם לא נזכר שם בכלל (בנוגע לפ"ר) הציווי על אכילתו (כ"א ציווי כללי "ויעשו בנ"י .. תעשו אותו"). אלא שלדעת היראים (והבה"ג) מצות ק"פ של ישראל היא כל מעשה הפסח – שחיטתו זריקת דמו והקטרת אימוריו – כמ"ש שם, ולכן לא הביא הכ' ושחטו כ"א "ויעשו". ולדעת הרמב"ם המצוה על כ"א מישראל היא שחיטתו, ולכן הביא דוקא הכ' "ושחטו" (אלא שאם לא גמרו להקריבו לא נתקיים מצות "ושחטו" של ישראל, ולא נפטר מחיוב כרת) – וראה הערה שלפנ"ז ובהערה הבאה. ומה שהקשה ד"ושחטו" לא נאמר בפסח דורות (סהמ"צשורשב')דהנלמדבי"גמדותלאמנהבמנין המצות, הרי] בפסחמצותשחיטתוהיאעלכ"אמישראל(חובת גברא), כל' הכתוב "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל"(ראהמכילתא(הובאברש"י)עה"פ.קדושין מא, ב. וש"נ. ולהעיר ממשנה פסחים סד, א: שחט ישראל וקבל הכהן כו'. ובפרש"י ושפ"א שם). משא"כ בחטאת כו' שמצוה על הבעלים היא הבאת הקרבן כו' "שצונו שיקריב כו'" (סהמ"צ מ"ע סט ואילך),והשחיטהכו'ושארהפרטיםנאמרוכפרטים במעשה הקרבתו ולכן נחשב הכל ביחד כמצות מעשה הקרבן (סהמ"צ מ"ע סד ואילך). אבל ראה רש"י פסחים ז, ב ד"ה פסח וקדשים (וראה מנ"ח מצוה ה' בסופו (ובהמובא שם)). אואפ"ל(ויתאיםלפרש"יהנ"ל)דהשחיטהבשאר הקרבנות נכללת במצות הקרבתו שעל הבעלים (מ"ע סט ואילך). ומצות מעשה הקרבן עצמו שייכת למצות כהונה שהיא מקבלה ואילך, משא"כ שחיטה – כשרה בזר (רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ו. רפ"אמהל'פסוליהמוקדשין)*,וראהמפרשיסהמ"צ (לב שמח, מרגניתא טבא, קנאת סופרים) בשורש יב. אבל לא משמע כן מלשונו בהל' מעה"ק (רפ"ו. רפ"ז. רפ"ט) שבכל הקרבנות מנה שחיטתו במעשה הקרבן עצמו. וגם מלשונו בסהמ"צ שם (מ"ע סד ואילך) משמע שהיא ממצות מעשה הקרבן (שצונו שיהי' מעשה קרבן כו') ולא שייך למצות כהונה (משא"כ בחינוך מצוה קלח. קמ. קמא). ולהעיר מדברי הרמב"ם (לאחר שמנה מעשה קרבן עולה חטאת אשם ושלמים כ' במ"ע סו): "אלו הארבעה .. הם מעשה הקרבנות כולם כי כל קרבנות בהמה יקריבו יחיד או צבור". ואולי נכלל בזה גם מעשה הפסח.
3. 32.
4. . לכאו' הי' אפ"ל דבפסח להיות שהציווי הי' קודם מ"ת שאז לא היו מצווים במצות שחיטה, נחשבת השחיטה למצוה בפ"ע. משא"כ בשאר קרבנות שנצטוו אחר שניתנה תורה וגם חולין צריכין שחיטה ונמנה למצוה בפ"ע (מ"ע קמו) אין שחיטת קדשים נחשבת למצוה בפ"ע (וראה תוד"ה שחיטה זבחים יד, ב (ועוד) בשם הר"י מאורלייניש) – אבל הרי הרמב"ם ס"ל (הל' שחיטה פ"ד הי"ז) דבמדבר (בכלל) לא נצטוו בשחיטת חולין וראה לשונו בסהמ"צ שם מספרי: מה מוקדשין בשחיטה אף חולין כו'. ואכ"מ.