85
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
(=הפחיתו חכמים אחת) "מפני החשש של "פן יוסיף39".
דומה לכך ההבדל בין שני פירושי רש"י:
לפי הפירוש הראשון יוצא, שאהרן גרם ל"העל את הצפרדעים", אבל "ותכס את ארץ מצרים" נגרם מאוחר יותר, על־ידי ש"היו מכין".
ואילו לפי הפירוש השני יוצא, שאהרן גרם לכל שרוץ הצפרדעים, שכסה את כל ארץ מצרים.
כי הצפרדעים היו: א) בפשטות – מכה ונגף למצרים, ולכן בפשוטו גרם אהרן לכל. ב) פעולה שממנה ילמד פרעה שצריך להיות מאוחר יותר "ואשלחה את העם", ולכן לפי מדרשו פעל אהרן כך שיהיה אחר־כך "מכין".
במילים אחרות: כאשר מבארים את התורה בדרך הדרש, הרי שכך הוא גם הפירוש לציווי "והעל את הצפרדעים" – לאו דוקא צפרדעים רבים כפשוטו, אלא אפשר לפרש שהכוונה לצפרדע אחת, וכיון שזהו ענין הדומה למלקות, לכן "בצרי" והוא הניח שהציווי הוא על "אחת...", ואין חשש ל"פן יוסיף".
י. ההוראה
ההוראה הנלמדת משני הפירושים היא:
מהפירוש הראשון (שאהרן העלה רק "צפרדע אחת") לומדים שאם במדת פרעניות (מכה למצרים) כך, במדה טובה על־אחת־כמה־וכמה40, שצריך לדאוג לחשש של "פן יגרע".
מהפירוש השני (שאהרן "גמר" המצוה) לומדים שצריך להשתדל לקיים מצוה בשלימותה מתחילתה ועד סופה. וכאשר מדובר, לדוגמא, במצות קירוב יהודי לתורה ולמצוות ו"תלמוד תורה כנגד כולם", אין להסתפק בהתחלת הקירוב, אלא צריך להשלימו, צריך לעסוק בכך עד שיהיה כשולחן הערוך, שיא ההתעלות.
אבל אם האדם נמצא במצב שבו מתאפשר לו רק להתחיל במצוה, ויוכל רק "להתחיל" בקירוב הזולת לתורה ולמצוות, הרי הוא עלול לחשוב: מה ערך לפעולה של התחלת ה"התעסקות" בקירוב הזולת, כאשר אין הוא יודע אם יוכל להצליח בכך, ומי יודע מה יהא בסופו של דבר?
לכך באה ההוראה האמורה ש"מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה".
ובכלל: אין להיכנס לעריכת חישובים – "בהדי כבשא דרחמנא למה לך"41 (=בצפונותיו של הקדוש־ברוך־הוא למה לך להתעסק), אין זה ה"עסק" שלו, היהודי צריך להתחיל ככל אשר ביכולתו כדי לקרב יהודי אחר.
ויותר מכך – כאשר הוא יעשה את כל התלוי בו, הרי "מחשבה טובה
הערות
- 39. תיב"ע תצא שם. פיה"מ להרמב"ם מכות פ"ג מ"י. רמב"ם הל' סנהדרין רפי"ז (וראה נ"כ שם). חינוך מצוה תקצה. וראה במדב"ר פי"ח, כא. וכבר העירו באחרונים שעפ"ז מצינו ענין סייג מן התורה (וראה לקח טוב כלל ח).
- 40. ראה פרש"י יתרו כ, ו. תשא לא, ז.
- 41. ברכות י, סע"א.
משנה מכות ג׳:י׳ - הטקסט מספריא
כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת. שנאמר (דברים כה, ג) במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים. רבי יהודה אומר ארבעים שלמות הוא לוקה. והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתפיו:
משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ז - הטקסט מספריא
כיצד מלקין את המחוייב מלקות כפי כחו שנאמר כדי רשעתו במספר וזה שנאמר ארבעים שאין מוסיפין על הארבעים אפילו היה חזק ובריא כשמשון אבל פוחתין לחלש שאם יכה לחלש מכה רבה בודאי הוא מת לפיכך אמרו חכמים שאפילו הבריא ביותר מכין אותו שלשים ותשע שאם יוסיף לו אחת נמצאת שלא הכהו אלא ארבעים הראויות לו.
כשאומדין את החוטא כמה הוא יכול לקבל אין אומדין אלא במכות הראויות להשתלש אמדוהו שיכול לקבל עשרים אין אומרין ילקה עשרים ואחת כדי שיהיו יכולין להשתלש אלא ילקה שמונה עשרה אמדוהו לקבל ארבעים ומשתחיל ללקות ראוהו חלש ואמרו אינו יכול לקבל יותר על אלו התשע או השתים עשרה שלקה הרי זה פטור אמדוהו לקבל שתים עשרה ואחר שלקה ראוהו חזק ויכול לקבל יותר הרי זה פטור ואינו לוקה יותר על האומד.
אמדוהו היום שילקה שתים עשרה ולא הלקוהו עד למחר והרי הוא למחר יכול לקבל שמונה עשרה אינו לוקה אלא שתים עשרה אמדוהו שילקה למחר שתים עשרה ולא לקה עד יום שלישי והרי הוא חזק לקבל שמונה עשרה לוקה שמונה עשרה שהרי בשעת האומד לא אמדוהו ללקות אלא לאחר זמן וכן כל כיוצא בזה.
מי שנתחייב מלקיות הרבה בין על עבירות הרבה בין על מעשה אחד שחייבין עליו מלקיות הרבה אם אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה כיצד נתחייב שתי מלקיות ואמדו שיכול הוא לקבל ארבעים וחמש כיון שלקה ארבעים וחמש נפטר אבל אם אמדוהו למלקות אחת והכהו שלש או תשע או שלשים כמו האומד הרי זה מתרפא וחוזרין ואומדין אותו למלקות שנייה עד שילקה לכל מלקיות שהוא חייב בהן.
מי שאמדוהו וכשהתחיל ללקות נתקלקל מכח ההכאה בין בריעי בין במימי רגלים אין מכין אותו יותר שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה פטור אבל אם נתקלקל מן הפחד מקודם ההכאה אפילו נתקלקל משיצא מבית דין ללקות ואפילו מבערב הרי זה לוקה כל האומד שאמדוהו אמדוהו לשתי מלקיות ולקה ונתקלקל בין בראשונה בין בשנייה פטור נפסקה הרצועה בשנייה פוטרין אותו נפסקה בראשונה נפטר ממלקות ראשונה ולוקה האומד השני.
כפתוהו על העמוד ללקות וכרת את המיתרים וברח פטור ואין מחזירין אותו.
כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך אף כל מחוייבי כרת שלקו נפטרו מידי כריתתן.
כהן גדול שחטא לוקה בשלשה כשאר כל העם וחוזר לגדולתו.
אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו גם אינו חוזר להיות כאחד משאר הסנהדרין שמעלין בקודש ולא מורידין.
במדבר רבה י״ח:כ״א - הטקסט מספריא
מנצפ"ך הָאוֹתִיּוֹת כְּפוּלוֹת, צוֹפִים אֲמָרוּם, כ"ך נִרְמַז לְאַבְרָהָם (בראשית יב, א): לֶךְ לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה יוֹלִיד. מ"ם לְיִצְחָק (בראשית כו, טז): כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד, רְמָזוֹ שֶׁהוּא וְזַרְעוֹ עֲצוּמִים בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. נ"ן לְיַעֲקֹב (בראשית לב, יב): הַצִּילֵנִי נָא, מַצִּיל בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת. פ"ף לְיִשְרָאֵל לְמשֶׁה (שמות ג, טז): פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם. צ"ץ (זכריה ו, יב): הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וגו', זֶה מָשִׁיחַ, וְאוֹמֵר (ירמיה כג, ה): וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. (ישעיה ג, ג): שַׂר חֲמִשִׁים, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, הוֹסֵף עֲלֵיהֶם אַחַד עָשָׂר מִן תְּרֵי עֲשַׂר, חוּץ מִן יוֹנָה שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְשִׁשָּׁה סְדָרִים, וְתִשְׁעָה פְּרָקִים דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הֲרֵי חֲמִשִּׁים. (שיר השירים ו, ח): שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, שִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת, (שיר השירים ו, ח): וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים, שְׁמוֹנִים בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, כְּנֶגֶד פְּתָחֶיהָ. (שיר השירים ו, ח): וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר, מִשְׁנָה הַחִיצוֹנָה. (שיר השירים ג, ז): הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ, שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. (בראשית יד, יד): שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת, הוּא אֱלִיעֶזֶר. (בראשית כו, ה): עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּירוֹ. הַשָֹּׂטָן בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה, מִנְּיַן יְמוֹת הַחַמָּה שַׁלִּיט לְהַלְשִׁין בְּכֻלָּן חוּץ מִיּוֹם כִּפּוּר. אָמַר רַב אַמֵּי בֵּי רַבִּי אַבָּא אַבְרָהָם עַד שֶׁלֹא נִמּוֹל וְלֹא הוֹלִיד הָיָה חָסֵר ה', נִתּוֹסַף ה' וְנַעֲשָׂה שָׁלֵם וְהוֹלִיד לְמִנְיַן אוֹתִיּוֹתָיו. (משלי יב, ד): אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ, זוֹ שָׂרָה, שָׂרַי הָיְתָה שְׁמָהּ. פְּלִיגֵי בָּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי, חַד אָמַר נֶחְלַק הַיו"ד לִשְׁנַיִם, ה' לְאַבְרָהָם ה' לְשָׂרָה. וְחַד אָמַר יו"ד שֶׁנִּטַּל מִן שָׂרָה קָרָא תִּגָר, עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹסִיף לוֹ משֶׁה י', יָ"הּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת הַמְרַגְּלִים. י' מִיִּצְחָק מוּל עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. צ', לְתִשְׁעִים שָׁנָה לְשָׂרָה נוֹלַד. ח', לִשְׁמוֹנָה יָמִים נִמּוֹל. ק', מֵאָה שָׁנִים הָיוּ לְאַבְרָהָם. וְיַעֲקֹב עַל שְׁמוֹ נִקְרָא, יו"ד, מוּל הָעֲשִׂירִי, חֲשֹׁב מִבִּנְיָמִין עַד לֵוִי הוּא עֲשִׂירִי. ע', בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ. ק', כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת הַבְּרָכָה וְיִתֶּן לְךָ. נִשְׁתַּיְירוּ ב', כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹלִים. הַלּוּחוֹת הָיוּ בָּהֶן תרי"ג מִצְווֹת כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת מִן (שמות כ, ב): אָנֹכִי, עַד (שמות כ, יד): אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, וְכֻלָּן נִתְּנוּ לְמשֶׁה בְּסִינַי, שֶׁבָּהֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים תּוֹרָה וּמִשְׁנָה תַּלְמוּד וְאַגָּדָה. (ישעיה לג, ו): יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ, אֵין בְּכָל הַמִּדּוֹת גָּדוֹל מִיִּרְאָה וַעֲנָוָה, (דברים י, יב): וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. יִרְאַת, בְּגִימַטְרִיָּא תרי"א, וְתוֹרָה תרי"א, וְיִרְאָה וְתוֹרָה עִמָּם הֲרֵי תרי"ג. צִיצִית, תָּנוּ רַבָּנָן ח' גְּרוּרִין וְה' קְשׁוּרִין, הֲרֵי תרי"ג, שְׁנַיִם לְמַעְלָה וּשְׁלשָׁה לְמַטָּה. יְמֵי אַבְרָהָם מֵאָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יִצְחָק מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה, יַעֲקֹב מֵאָה אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנָה, כְּשֶׁאַתָּה כּוֹלְלָן נִמְצָא חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁתֵּי שָׁנִים, וְכֵן מַהֲלַךְ שָׁמַיִם לָאָרֶץ (דברים יא, כא): כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. (שמואל ב כג, א): הֻקַם עָל, כְּנֶגֶד מֵאָה בְּרָכוֹת, שֶׁבְּכָל יוֹם הָיוּ מֵתִים מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֲנָשִׁים בָּא דָּוִד וְתִקֵּן לָהֶם מֵאָה בְּרָכוֹת, כֵּיוָן שֶׁתִּקְנָם נִתְעַצְּרָה הַמַּגֵּפָה. עָל עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְעֻלָּהּ שֶׁל קְצָרָה. (הושע יד, ג): כָּל תִּשָֹּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בִּזְּמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיִינוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר, וְעַכְשָׁו אֵין בְּיָדֵנוּ אֶלָּא תְּפִלָּה, טוֹ"ב בְּגִימַטְרִיָּה שְׁבַע עֶשְׂרֵה, תְּפִלָּה תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, הוֹצֵא מִשָּׁם בִּרְכַּת הַמִּינִין שֶׁתִּקְנוּהָ בְּיַבְנֶה, וְאֶת צֶמַח דָּוִד שֶׁתִּקְנוּ אַחֲרָיו עַל שׁוּם (תהלים כו, ב): בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי. וְרַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר קַח טוֹב בְּגִימַטְרִיָּה נֶפֶ"שׁ, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיִינוּ מַקְטִירִים חֲלָבִים וְאֵמוּרִין וּמִתְכַּפְּרִין, וְעַכְשָׁו הֲרֵי חֶלְבֵּנוּ וְדָמֵנוּ וְנַפְשׁוֹתֵינוּ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא כַּפָּרָה עָלֵינוּ, וּנְשַׁלְמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. (רות ד, יג): וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן, בְּגִימַטְרִיָּה מָאתַיִם שִׁבְעִים וְאֶחָד. שִׁעוּר מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה, כָּל מֵי בְאֵר שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְכַמָּה בֵּיצִים בְּמִקְוֶה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים, כָּל סְאָה מֵאָה אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע בֵּיצִים. חַלָּה אַרְבָּעִים וְשָׁלשׁ בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ. וּמִנַיִן לְמִקְוֶה שֶׁצָּרִיךְ אַרְבָּעִים סְאָה, (ישעיה ח, ו): מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט, בְּגִימַטְרִיָּא אַרְבָּעִים. וּמַפְרִישׁ חַלָּה צָרִיךְ שֶׁיַּפְרִישׁ אַחַת מֵאַרְבָּעִים וְשָׁלשׁ וְחֹמֶשׁ מִן הַתּוֹרָה לְמִנְיַן חַלָּה. אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת, דִּכְתִיב (שמות לה, א): אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֵלֶּה, שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ, דְּבָרִים שְׁתַּיִם, הַדְּבָרִים שָׁלשׁ, הֲרֵי אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת. (דברים כה, ג): אַרְבָּעִים יַכֶּנוּ לֹא יֹסִיף, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים קְלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלְּלוּ נָחָשׁ וְחַוָּה וְאָדָם וַאֲדָמָה. וּפִחֲתוּ חֲכָמִים אֶחָת מִשּׁוּם לֹא יֹסִיף, רַבּוּ זְכֻיּוֹת מְלִיצֵי טוֹבוֹת וּפָחֲתוּ עֲוֹנוֹת, מוּטָב שֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנַיִם וְיִדְחוּ אֶחָד. (ירמיה כה, כו, נא, מא): שֵׁשַׁךְ בְּא"ת ב"שׁ, בָּבֶל. (ישעיה ז, ו): טָבְאַל בְּאלב"ם, רמלא. (ויקרא טז, ג): בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה, בְּזֹאת רֶמֶז לְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁיַּעֲמֹד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנָה.
הטקסט של רש"י על שמות כ ו אינו זמין בספריא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.