80

שדומה אצל כל השרצים, ולכן מביא רש"י הוכחה מ"ותהי הכנם".

אך אין מובן, מדוע פשוט אצל רש"י שב"ותהי הכנם" הכוונה ל"הרחישה", שלכן אינו מביא לכך הוכחה או פירוש נוסף, ואילו לגבי "ותעל הצפרדע" הוא אומר (ורק כפירוש שני) "יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא ל' יחידות"?

ג. צפרדע – שרוץ צפרדעים, למרות שאינו ביטוי מיוחד

יש המסבירים¹⁶, שההכרח של רש"י לפרש "ותהי הכנם" – "הרחישה", נובע מכך שהמילה "כנם" (נו"ן קמוצה) אינה כלשון הרבים ("כנים") ואינה כלשון היחיד ("כנה"), ולכן הכרחי לומר שאין הכוונה לשם־העצם של הכנים, אלא לפעולת "רחישת" הכנים.

לפי זה מובן, שזו אינה הוכחה מושלמת שגם ב"צפרדע" הכוונה ל"שרוץ הצפרדעים", כי אין שום הוכחה שמשמעות הביטוי "הצפרדע" כאן שונה ממשמעות מילה זו כשם עצם של צפרדע בלשון יחיד¹⁷.

וזהו גם הדיוק בלשון רש"י: "וכן ותהי הכנם... ואף ותעל הצפרדע" – ועל כן הוא מוסיף "גרינולירא בלע"ז", הרי אין הוא מביא את התרגום בלע"ז למילה "צפרדעים" המוזכרת מספר פעמים לפני־כן, שמכך מובן שפירוש מילה זו ידוע, ולאחר שרש"י אומר "שרוץ הצפרדעים" וגם משמעות ה"שירוץ" ידועה מלפני־כן – (ושרץ היאור צפרדעים), מה מוסיף התרגום של "שרוץ הצפרדעים" ללע"ז?

אלא, שהסיבה היא זאת:

"צפרדע" בלע"ז היא "גרינולי" – ואת זאת כבר יודע בן החמש, שהרי זוהי שפתו (צרפתית, וכך גם בימינו),

ואילו בתרגום ללע"ז של "שרוץ הצפרדעים" חל שינוי, ואומרים "גרינולירא", כשם שיש שינוי בין "כנם" לבין "כנים". למרות זאת "ואף ותעל הצפרדע" – למרות שבלשון התורה אין שינוי במילה, בכל זאת משמעותה כאן היא "גרינולירא בלע"ז", ולא "גרינולי".

אך כיון שבכל זאת קוראת התורה לרחישת הכנים בשם "כנם", בלי להתחשב בכך שרחישה אינה קשורה רק למין הכנים (שזהו הקושי העקרי בהסבר הביטויים "כנם" או "צפרדע" במשמעות של "רחישה" או "שרוץ") – לפיכך "יש לומר" שהמילה "צפרדע" כאן היא במשמעות של "שרוץ צפרדעים".

לפי זה ניתן היה, לכאורה, להסביר¹⁷, שרש"י מקדים את פירוש המדרש לפני הפירוש שהוא "פשוטו", כי "פשוטו" בעניננו אינו פשוט ו"חלק" כל־כך, כדלעיל.