79

מופלא כל־כך של בריאה חדשה⁸, או, לפחות כדעת רבי עקיבא ש"השריצה⁹ ומלאה כל ארץ מצרים", שאמנם, גם זוהי בריאה באופן ניסי, אך קשורה לדרך ההולדה הטבעית – "השריצה"¹⁰, כפי שמסביר רש"י¹¹: "ממעיה ויצאו ולדות"?

ב. השאלה על דברי רש"י "שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות"

אחר־כך ממשיך רש"י ואומר "זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות. וכן ותהי הכנם¹² – הרחישה (וכדי שהבן חמש למקרא יבין היטב מתרגם רש"י ללע"ז¹³) גדוליר"א¹⁴ בלע"ז ואף ותעל הצפרדע גרינוליר"א בלע"ז".

יש להבין: בתחילה בא רש"י לפרש פשוטו של מקרא, ורק כאשר הפשט אינו "חלק" מביא רש"י "אגדה המיישבת דברי המקרא"¹⁵ – מדוע, אפוא, מקדים רש"י את "מדרשו", כפי שהוא עצמו מציין, לפני "פשוטו"?

כן אין מובן:

הצורך של רש"י להביא הוכחה שב"הצפרדע" הכוונה ל"שרוץ הצפרדעים", מובן בפשטות: קשה לומר, שהשם "צפרדע" מכוון לשרוץ (הצפרדעים), דבר שאיננו מוזכר בפסוק והוא מושג המתאים לכל השרצים, ולאו דוקא לצפרדע. לכן מביא רש"י הוכחה מ"ותהי הכנם", ש"כנם" היא "רחישה", למרות שגם "רחישה" אינה קשורה רק למין ה"כינים".

במילים אחרות: אילו היה שרוץ הצפרדעים שונה משרצים אחרים היה מובן שב"צפרדע" (כשם שהכוונה היא לשרץ המסויים הזה מכל הבחינות: במראהו, בהתנהגותו...) הכוונה היא לשרוץ המסויים הזה.

אם־כי גם זה איננו "חלק", כי המילה היתה צריכה להיות שונה, (בניקוד וכדומה) כמו "כנם" לעומת "כינים".

אך כיון שהתורה משתמשת באותו ביטוי "שירוץ" לגבי הצפרדעים ולגבי כל "שרץ נפש חיה"^* קשה, לכאורה, להסביר שהכוונה ב"צפרדע" לדבר