79

שיחה ד

וארא

א. דברי רש"י "והיו מכין אותה..." לא נראים כפשט

מן הפסוק¹ "ויט אהרן את ידו... ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים" מצטט רש"י את המילים "ותעל הצפרדע", ומפרש: "צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים...".

לכאורה, רוצה רש"י להסביר כאן מדוע נכתב "ותעל הצפרדע" בלשון יחיד, כאשר היו צפרדעים רבים, והוא מפרש, שבתחילה היתה צפרדע אחת, ועל־ידי ש"היו מכין אותה" יצאו ממנה "נחילים נחילים".

גם בגמרא² (וב"שמות רבה"³) מתעכבים על שנאמר "ותעל הצפרדע" בלשון יחיד, ומובאות על־כך שתי דעות: "רבי עקיבא אומר צפרדע אחת היתה (והיא השריצה) ומלאה כל ארץ מצרים. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה... צפרדע אחת היתה שרקה להם והם באו".

צריך להבין: פירוש רש"י מבוסס, כידוע, על פשוטו של מקרא. וכיון שהכלל ש"קודשא־בריך־הוא לא עביד

ד ניסא למגנא"⁴ (=הקדוש־ברוך־הוא אינו מחולל נסים לחנם) מתאים לפי דרך הפשט, כפי שהוסבר פעם בהרחבה⁵, לפיכך סביר לומר, שגם נס שאכן התקיים, צריך לפרשו ככל האפשר בדרך שיש בה אחיזה בדרכי הטבע, ואין הכרח לומר כי הוא באופן המנוגד לגמרי לחוקי הטבע כי כל תוספת כזאת היא "למגנא"⁶,

ואם כך, מדוע מצטט רש"י (מן המדרש⁷) את הפירוש ש"היו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים" (שנבראו מן ההכאה נבראים חדשים "נחילים נחילים"), שאין לכך שום אחיזה בדרכי הטבע, בעוד אשר יכול היה לפרש (על פי הגמרא ושמות־רבה) כדעת רבי אלעזר בן עזריה, שהצפרדע "שרקה להם והם באו" (כפי שמסביר שם רש"י ש"שמעו קולה כל הצפרדעים שבעולם והם באו"), שזה איננו נס