81

ד. הביטוי "ופשוטו" מצביע שהכוונה לפשט של המילה המבוארת

אך לאמיתו של דבר, אי־אפשר לומר ש(רק) משום כך מקדים רש"י את פירוש המדרש לפירוש "שרוץ הצפרדעים". כדי להבין זאת יש להקדים הסבר:

כדי להדגיש שפירוש מסויים הוא לפי דרך הפשט, ולא דרש, משתמש רש"י בביטויים הבאים: א) כבעניננו – "ופשוטו". ב) "ופשוטו של מקרא"¹⁸, ההבדל ביניהם מובן בפשטות: משמעות הביטוי "ופשוטו של מקרא היא, שפירוש זה הוא לפי הפשט של המקרא – של התוכן הכללי בפסוקים. לעומת זאת, כוונת הביטוי "ופשוטו" היא, שזהו הפירוש הפשוט של המילה או הענין שעליו מתעכב רש"י בלבד, אם כי ייתכן שאין הוא מתאים לפשוטו של התוכן הכללי.

לפי זה יוצא בעניננו: אם נאמר, שרש"י מקדים את פירוש המדרש לפירוש של "פשוטו" מפני שהמשמעות "שרוץ הצפרדעים" איננה קיימת במילה "צפרדע", בעוד אשר לפי המדרש פירוש המילה צפרדע הוא אכן צפרדע אחת, לא היה רש"י צריך לומר "ופשוטו (שכוונתו: המשמעות הפשוטה של המילה צפרדע היא)... שרוץ הצפרדעים", אלא "ופשוטו של מקרא...". כלומר, כיון שאין בהמשך הפסוק רמז לנס ש"היו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים" לכן פירוש זה, הראשון, הוא לפי "מדרשו", נס שנלמד בדרך הדרש שבתורה, ואילו לפי פשוטו של מקרא צריכה המשמעות הפשוטה של "ותעל הצפרדע" להיות "שרוץ הצפרדעים".

ה. פירוש המדרש מתאים יותר לתוכן הכללי בפסוקים

יש תמיהה נוספת בפירוש רש"י: רש"י עצמו מסביר בתחילת פרשת וישלח, ש"דרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור" – שאפשר לקרוא לרבים מאותו מין בלשון יחיד, על־שם המין. וכך היה רש"י יכול לפרש כאן בפשטות, ש"ותעל הצפרדע" פירושו צפרדעים רבות הנקראות כאן בלשון יחיד¹⁹?

על כך מסבירים המפרשים²⁰, שקשה לרש"י השינוי בלשון התורה: בהמשך הפרשה מכונה מכה זו עשר פעמים בלשון רבים – "צפרדעים" – ומדוע דוקא בפסוק זה משנה התורה וכותבת בלשון יחיד: "ותעל הצפרדע"? מכך מובן שאין זה על־שם המין, אלא התורה מדגישה זאת בלשון יחיד כדי