71

אל בני ישראל שרק אהרן דיבר, הוא יוכל לקחת גם את אהרן²⁵ "לפה"²⁶.

ד. הדיוקים בלשון רש"י

בנוסף לאמור לעיל, יש לציין מספר דיוקים בלשון רש"י, ומהם:

א) מובן שמשה דיבר בקיצור, ואהרן הרחיב והסביר את הדברים, אבל מדוע נחוץ לומר שמשה דיבר דוקא "פעם אחת" ולא יותר?

ב) מדוע מדייק רש"י ואומר "פעם אחת כל שליחות ושליחות...", לכאורה, מתאים יותר לומר "כל ציווי וציווי", כלשון התורה "את כל אשר אצוך"?

ג) המילים "כפי ששמעת מפי" נראות, לכאורה, מיותרות – וכי יאמר משה לפרעה דברים שאינם כפי ששמע מה'?!

ד) מדוע מוכפלת הלשון "ימליצנו ויטעימנו"?

ה. שליחות ה' אפשרה למשה לדבר

ההסבר לכך יובן לאחר שיוסבר במה שונה טענת משה כאן מטענתו הקודמת: בפרשת שמות⁵ הוא אומר "כבד פה וכבד לשון אנכי", וכאן²⁷ – "אני ערל שפתים", ובמיוחד לפי פירוש רש"י זהו שינוי גם בתוכן הענין, ולא רק בלשון²⁸:

על "כבד פה וכבד לשון אנכי" מסביר רש"י: "בכבידות אני מדבר", כלומר, הוא מסוגל לדבר, אבל "בכבידות" ובקושי. ואילו על "ערל שפתים" מסביר רש"י²⁹ "אטום שפתים": שפתיו אטומות, וזוהי הפרעה בדיבור.

זהו החידוש בטענה השניה: בתחילה חשב משה שהוא רק "כבד פה וכבד לשון" – שביכולתו לדבר, אלא שזה כרוך בקושי מסויים, ולכן די היה בקחתו עמו את אהרן, כדי להסביר ו"להטעים" לפרעה את דברי משה הקצרים.

אבל עתה הגיע למסקנה ש"אני ערל שפתים" – הדיבור כלל איננו אפשרי אצלו, כאילו היה "אטום", ולכן אין אפשרות לשלוח אותו לפרעה, ולהיפך: אם יבוא אל פרעה וישתוק, הרי לא רק שלא תצמח מכל תועלת, אלא, להיפך, ייגרם נזק³⁰: פרעה עלול להבין שתיקה זו כהסכמה לכך ש"תכבד העבודה"³¹ וכדומה.

על כך ענה לו ה' "אתה תדבר...": אין זה ציווי בלבד (עליך לדבר), אלא