70

משה את העיקר בקיצור, ואהרן הטעימו – מדוע מפרטת זאת התורה כאן? אפשר היה לציין בקיצור שמשה יצרף אליו את אהרן, כפי שאומר רש"י (והתורה) לפני־כן¹⁶ על "וידבר ה' אל משה ואל אהרן" – "לפי שאמר משה ואני ערל שפתים צירף לו הקדוש־ברוך־הוא את אהרן..."?

ב) שאלה גדולה יותר¹⁷: הרי משה כבר טען לפני־כן: "כבד פה וכבד לשון אנכי", והקדוש־ברוך־הוא ענה לו על כך ש"הוא יהיה לך לפה" – ומדוע, אפוא, טוען כאן שוב משה אותה טענה (לכאורה) "הן אני ערל שפתים"?

ומצד שני, אם נוסף חידוש כלשהוא בטענה השניה, שבגללו אין די בעצה שאהרן "יהיה לך לפה" – כיצד הוא נענה על־ידי ש"אהרן אחיך יהיה נביאך" – הן לכאורה, זוהי אותה תשובה?

ג. התשובה הניתנת, והקשיים עליה

יש מפרשים¹⁸ העונים על השאלה השניה, שבתחילה מדובר רק על הדיבור "אל העם", וכאן התחדשה השליחות לפרעה. ולפיכך טען משה שוב "אני ערל שפתים", והקדוש־ברוך־הוא ענה, שגם בשליחות אל פרעה – "ואהרן אחיך יהיה נביאך".

אבל קשה לקבל הסבר זה, כי:

א) מיד לאחר דברי ה' בפעם הראשונה על כך שמשה יהיה שליח ה', מוזכרות שתי השליחויות: "לך ואספת את זקני ישראל..."¹⁹, וגם "ואשלחך אל פרעה..."²⁰, מכך מובן, שתשובת ה' "הוא יהיה לך לפה" – נאמרה לגבי שתי השליחויות²¹.

ב) ועיקר: לאחר מספר פסוקים, לאחר שמסופר שה' הסכים ש"הוא יהיה לך לפה", מספר התורה²², שה' אמר למשה בפירוש "בלכתך לשוב מצרימה... ועשיתם לפני פרעה... ואמרת אל פרעה...", ושם לא טען משה כלפי ה' "כבד פה..." וכדומה²³.

צריך אפוא לומר, שהוא הבין, שלמרות שגם הוא יהיה מוכרח לדבר אל פרעה ("ואמרת")²⁴ – שלא כבדיבור