69
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
פשטנים8 גם כאן9, הם: א) הרי כבר נאמר בפסוק הקודם ש"ואהרן אחיך יהיה נביאך", ולשם מה חוזרת התורה ואומרת "אתה תדבר... ואהרן אחיך ידבר..."? ב) לפני־כן נאמר בתורה10 "הם המדברים אל פרעה..." – כלומר, גם משה דיבר אל פרעה.
מכאן ההכרח לפירוש רש"י, שגם משה ידבר אל פרעה, אבל רק "פעם אחת... ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו...".
ב. השאלות על פירוש זה
אך צריך להבין:
א) בפרשת שמות11 מסופר, שלאחר שאספו משה ואהרן את זקני ישראל, "באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה... ויאמרו אלקי העברים..." – בלשון רבים. כלומר, גם אז דברו שניהם אל פרעה12 (במיוחד כאשר התורה משנה מן הנאמר קודם: לגבי "כל זקני ישראל" נאמר "וידבר אהרן... אשר דיבר ה' אל משה", ולגבי פרעה נאמר13 "ויאמרו").
בפשטות, סביר שגם שם, בהיות משה "כבד פה וכבד לשון" – שהרי משום כך קבע הקדוש־ברוך־הוא שאהרן "יהיה לך לפה"14 – הוא לא הרבה לדבר בהרחבה ובפירוט ופעמים רבות, אלא אמר את העיקר, וסמך על אהרן, אשר "יטעים" את דבריו, כהוראה בפרשתנו.
ואם כך, מתעוררת השאלה: אם יש הכרח להסביר את הסדר, שמשה מדבר "פעם אחת... ואהרן... ימליצנו ויטעימנו...", צריכה היתה התורה לספר זאת בפעם הראשונה שדברו אל פרעה, בפרשת שמות15. ואם זהו דבר המובן מאליו, שכשדיברו שניהם אמר
הערות
- 8. תיב"ע וראב"ע כאן. רמב"ן (לעיל ו, יג). ועוד.
- 9. וראה ג"כ מפרשי רש"י (רא"ם, גו"א, דבק טוב, משכיל לדוד ועוד).
- 10. ו, כז. וכן מוכח מעוד כמה פסוקים – ראה גו"א ומשכיל לדוד.
- 11. ה, א. ג.
- 12. ברמב"ן (ו, יב) כתב: "מתחילה לא צוה אותו שידבר הוא אל פרעה רק אמר ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו והי' אפשר שידברו הזקנים והוא יחריש", ומשמע שמפרש כן גם הכתוב "ויאמרו" שבפ' שמות (שרק האחד דיבר) – אבל מפשטות הלשון "ויאמרו" (וכן הלשון "המדברים" שבפרשתנו) משמע, שגם משה דיבר אל פרעה (וראה גם רמב"ן שמות ד, טו). ולהעיר ג"כ, שברמב"ן ו, יג כ' (בטעם הכפלת טענת משה): "והקב"ה צוה את שניהם לדבר אל העם ואל פרעה וחשב משה כי שניהם יתנבאו כו' ושניהם יבואו כו' ואל פרעה ודי שידבר האחד כו'" – והרי רש"י פליג ע"ז וס"ל ש"הוא הדיבור עצמו האמור למעלה כו'".
- 13. ד, ל.
- 14. שם, טז. – ואף שזהו בנוגע הדיבור "אל העם", הרי (נוסף על המבואר לקמן, שבפשטות זה תשובה גם ע"ד השליחות לפרעה, הרי) מכיון שבפועל הי' "כבד פה גו'" מובן שדיבר בקיצור כו', כבפנים.
- 15. ואף שבשליחות זו לא הי' ציווי מיוחד למשה לדבר לפרעה, כ"א "ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם גו'" (שמות ג, יח) [אלא ש"הזקנים נשמטו אחד אחד כו'" (פרש"י שם ה, א) ונשארו רק משה ואהרן], משא"כ כאן שנצטווה "דבר אל פרעה גו'" – מ"מ, מכיון שגם בפ' שמות מפורש "ויאמרו", שגם משה דיבר לפרעה (עם היותו "כבד פה גו'"), הו"ל להכתוב לפרש סדר הדיבור, כבפנים.
רמב"ן על שמות ו׳:י״ב - הטקסט מספריא
הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי כִּי לֹא עָשִׂיתָ דְּבָרַי נִשְׁמָעִים לָהֶם, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וְעוֹד, כִּי אֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם וְאֵינִי הָגוּן שֶׁאֲדַבֵּר לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁחָשַׁב מֹשֶׁה אוּלַי כִּי מִפְּחִיתוּתוֹ לֹא שָׁמְעוּ אֵלָיו, כִּי הוּא עֲרַל שְׂפָתַיִם וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר עַל לִבָּם דְּבָרִים טוֹבִים דְּבָרִים נִחֻמִים, אַף כִּי יְדַבֵּר לְפַרְעֹה. וְטַעַם הַכָּתוּב הַזֶּה, כִּי מִתְּחִלָּה לֹא צִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיְּדַבֵּר הוּא אֶל פַּרְעֹה, רַק אָמַר "וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו" (שמות ג':י"ח), וְהָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיְּדַבְּרוּ הַזְּקֵנִים וְהוּא יַחֲרִישׁ. וְהָיָה בּוֹשׁ מִלְּדַבֵּר גַּם אֶל הָעָם וְאָמַר "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" (שם ד י). וְהקב"ה הֱשִׁיבוֹ "וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם" (שם שם טז), וְכֵן עָשָׂה בְּבוֹאָם מִתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם שם ל) "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים (האלה) אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם". וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר נִצְטַוָּה מֹשֶׁה "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה'", דִּבֵּר הוּא לָהֶם בְּעַצְמוֹ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ וְלֹא שָׁמְעוּ אֵלָיו, וְכַאֲשֶׁר חָזַר וְצִוָּה אוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה אָמַר אֵיךְ אֲדַבֵּר אֵלָיו וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם, והקב"ה צֵרֵף אַהֲרֹן עִמּוֹ וְצִוָּה שְׁנֵיהֶם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּדַבְּרוּ לָהֶם כָּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם וְאֶל פַּרְעֹה לְהוֹצִיאָם מֵאַרְצוֹ. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ (רש"י על שמות ו':י"ג) עַל דְּבַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה. וְאֵין צֹרֶךְ:
רמב"ן על שמות ד׳:ט״ו - הטקסט מספריא
עִם פִּיךָ לְהוֹרוֹתְךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה. כִּי עַתָּה לֹא אָמַר שֶׁיְּדַבֵּר אַהֲרֹן בַּעֲבוּרוֹ רַק אֶל הָעָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם, אֲבָל לְפַרְעֹה מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה זֶה לִכְבוֹד הַמַּלְכוּת. וּבַסּוֹף חָזַר מֹשֶׁה וְאָמַר "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה" (שמות ו':ל'), וְנָתַן לוֹ רְשׁוּת שֶׁלֹּא יְדַבֵּר גַּם לְפַרְעֹה, וְהִיא מַעֲלָה לְמֹשֶׁה, וּלְכָךְ אָמַר שָׁם "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ" (שמות ז':א'): וְטַעַם וְעִם פִּיהוּ לִהְיוֹת דִּבְרֵי פִיהוּ לַשּׁוֹמְעִים חֵן:
רש"י על שמות ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
ואחר באו משה ואהרן וגו'. אֲבָל הַזְּקֵנִים נִשְׁמְטוּ אֶחָד אֶחָד מֵאַחַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַד שֶׁנִּשְׁמְטוּ כֻלָּם קֹדֶם שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּלָטִין, לְפִי שֶׁיָּרְאוּ לָלֶכֶת; וּבְסִינַי נִפְרַע לָהֶם, "וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ" (שמות כ"ד) – הֶחֱזִירָם לַאֲחוֹרֵיהֶם (שמות רבה):
ואחר באו משה ואהרן AND AFTERWARDS MOSES AND AARON CAME — But the elders slipped away one by one from behind Moses and Aaron until every-one of them had slipped away before they arrived at the palace, because they were afraid to go there. At Sinai they were punished for this, for it is stated (Exodus 24:2) “And Moses alone shall draw near unto the Lord, but they, (the elders; cf. Exodus 24:1) shall not draw near” — He bid them stay behind. (Exodus Rabbah 5:14)
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.