53
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מיד בהמשך "(וארא) אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", ומה מוסיף כאן רש"י?
ההסבר לכך הוא48: רש"י מתכוון להסביר בכך שהם זכו למעלה של "וארא אל אברהם..." – לראיית אלקות, ודאית ומוחשית כראיה גשמית49, אשר בגללה לא ייתכן אצלם ענין של "הרהר אחר מדותי", מפני היותם אבות של בני ישראל. כלומר, הענין של "וארא" ניתן להם באופן שיעבור בירושה לבנים שאחריהם, כי "האב זוכה לבן בנוי... בחכמה"50.
כמוסבר בתורה־אור על פרשה זו בענין של "אין קורין אבות אלא לשלושה"51, ש"בחינת האבות היא ירושה לבניהם אחריהם בכל דור... בחינת האבות צ"ל בכל אדם".
זוהי הסיבה לטענה של הקדוש־ברוך־הוא כלפי משה רבינו: "חבל על דאבדין ולא משתכחין". הענין של "וארא אל אברהם..." היה מבחינת היותם "אבות", ולפיכך אין לתרץ שאברהם וכו' היו שונים, שהרי מדובר על בחינת "אבות", ודרגת "וארא" צריכה להיות מורגשת "בכל אדם" כ"בן", בקבלו זאת בירושה.
ז. "וארא" – אצל הבנים כמו אצל האב
לכאורה, ניתן בכל זאת להבחין ביניהם ולומר: למרות שהירושה עוברת מן האב לבן, בכל זאת מובן, שלאחר הימצאות אצל היורש אין לירושה את אותן המעלות, כפי שהיו לה בהיותה אצל האב52.
כיוון שכך, דרגת "וארא" הנמצא אצל הבן בירושה אינה כה גבוהה כדרגת "וארא" שהיתה אצל האבות.
גם ההסבר לכך רמוז בפרש"י: "וארא – אל האבות" – הגילוי של דרגת "וארא" היה ל"אבות". כלומר, הגילוי לא היה לפי הדרגה בעבודת ה' שלהם – אברהם אוהבי – בקו האהבה, פחד יצחק, בקו הגבורה וכו'), אלא רק מפני היותם אבות (לבנים, שהבן יורש הכל), ולכן מובן שבענין "וארא" אין שום הבדל בין האבות לבנים, כפי שיוסבר להלן:
המעלה שישנה לאב על פני הבן קיימת בענינים הניתנים לאב מפני עבודתו העצמית, בהיותו עובד ה' וכדומה. אמנם, גם ענינים אלה עוברים בירושה לבנים, כנזכר לעיל מן המשנה: האב מוריש... אך אין הם קיימים אצל
הערות
- 48. ראה רא"ם ועוד. לקו"ש שם ע' 114.
- 49. שאינו דומה שמיעה לראי', שלכן "אין עד נעשה דיין כו' כיון דחזיוהו כו' לא מצו חזי ליה זכותא" (ר"ה כה, סע"ב ואילך), שאינו שייך בזה שום "הרהר", משא"כ כששומעים מעדים. וראה לקו"ש ח"ו ע' 121 ואילך. וש"נ.
- 50. עדיות פ"ב מ"ט.
- 51. ברכות טז, ב.
- 52. וכלשוןרז"ליורשכרעאדאבוההוא(עירובין ע,ב).ובל'הרגילבכ"מ–"בראכרעאדאבוה"(יונת אלם רפ"ב. וראה תוד"ה מקמי – יבמות ג, א. רש"י כתובות צב, א ד"ה כבעל). ובלקו"ת ברכה (צו, ב) ד"היינו נה"י דאו"א". וצריך לימוד מיוחד שהיורש עומד במקום המוריש – ראה ב"ב קנט, א. צפע"נ (נ.י.)ח"אסקי"ח.וראהלקו"שח"חע'348.ולהעיר מההקדמה לשערי אורה.
משנה עדיות ב׳:ט׳ - הטקסט מספריא
הוא היה אומר האב זוכה לבן. בנוי. ובכח. ובעושר. ובחכמה. ובשנים. ובמספר הדורות לפניו. והוא הקץ. שנאמר (ישעיה מא, ד) קורא הדורות מראש. אף על פי שנאמר (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ונאמר (בראשית טו, טז) ודור רביעי ישובו הנה:
כתובות צ״ב א - הטקסט מספריא
וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לֵיהּ מִינֵּיהּ — דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל שִׁמְעוֹן וּמְפַצֵּי לֵיהּ.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: נְהִי דְּאַחְרָיוּת דְּעָלְמָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ, אַחְרָיוּת דְּנַפְשֵׁיהּ מִי קַבֵּיל עֲלֵיהּ?
וּמוֹדֶה רָבָא בִּרְאוּבֵן שֶׁיָּרַשׁ שָׂדֶה מִיַּעֲקֹב, וּמְכָרָהּ לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת, וַאֲתָא שִׁמְעוֹן וּמְכָרָהּ לִרְאוּבֵן בְּאַחְרָיוּת, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דְּיַעֲקֹב, וְקָטָרֵיף לֵיהּ מִינֵּיהּ — דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל שִׁמְעוֹן וּמְפַצֵּי לֵיהּ מִינֵּיהּ.
מַאי טַעְמָא? בַּעַל חוֹב דְּיַעֲקֹב כְּבַעַל חוֹב דְּעָלְמָא דָּמֵי.
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן בְּאַחְרָיוּת, וְזָקַף עָלָיו בְּמִלְוָה, וּמֵת רְאוּבֵן, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לַהּ מִשִּׁמְעוֹן וּפַיְּיסֵיהּ בְּזוּזֵי —
דִּינָא הוּא דְּאָמְרִי לֵיהּ בְּנֵי רְאוּבֵן: אֲנַן מִטַּלְטְלִי שְׁבַק אֲבוּן גַּבָּךְ, וּמִטַּלְטְלִי דְיַתְמֵי לְבַעַל חוֹב לָא מִשְׁתַּעְבְּדִי.
אָמַר רָבָא: אִי פִּקֵּחַ אִידַּךְ, מַגְבֵּי לְהוּ נִיהֲלַיְיהוּ אַרְעָא וַהֲדַר גָּבֵי לַהּ מִינַּיְיהוּ, כְּרַב נַחְמָן. דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יְתוֹמִים שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹבַת אֲבִיהֶן — בַּעַל חוֹב חוֹזֵר וְגוֹבֶה אוֹתָהּ מֵהֶן.
אָמַר רַבָּה: רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר כׇּל שְׂדוֹתָיו לְשִׁמְעוֹן, וְחָזַר שִׁמְעוֹן וּמָכַר שָׂדֶה אַחַת לְלֵוִי, וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן — רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה, רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה.
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּזַבְּנֵהּ בֵּינוֹנִית, אֲבָל זַבְּנֵהּ עִידִּית וְזִבּוּרִית, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: לְהָכִי טְרַחִי וּזְבַינִי אַרְעָא דְּלָא חַזְיָא לָךְ.
וּבֵינוֹנִית נָמֵי לָא אֲמַרַן, אֶלָּא דְּלָא שְׁבַק בֵּינוֹנִית דִּכְווֹתַהּ,
and Reuven’s creditor came and repossessed the field from him, i.e., from Reuven, the law is that Shimon must go and compensate [mefatzei] Reuven, since he sold him the field with a guarantee, while Reuven owes Shimon nothing, since he sold him the field without a guarantee.
Rava said to him: Granted, that Shimon took upon himself to guarantee the sale in general, i.e., if the field were to be repossessed by his own creditors or those of a previous owner of the field; did he also take upon himself to guarantee the sale if it were to be repossessed by the purchaser’s own creditors?
The Gemara notes: And Rava concedes to Rami bar Ḥama in the following case: Reuven inherited a field from his father, Ya’akov, and sold it to Shimon with no guarantee. Shimon came and sold it back to Reuven with a guarantee. Then, Ya’akov’s creditor came and repossessed the field from Reuven. In this case, Rava would concede that the law is that Shimon must go and compensate Reuven for his loss.
The Gemara asks: What is the reason for this halakha? The Gemara answers: Ya’akov’s creditor is comparable to a general case of a creditor, i.e., a creditor of a previous owner. Even Rava would agree that this is not comparable to a case where Reuven’s creditor repossessed the field. Consequently, Shimon bears responsibility to compensate Reuven.
Rami bar Ḥama said: Consider a case where Reuven sold a field to Shimon with a guarantee that if it is repossessed he will compensate Shimon for his loss. Shimon did not pay for the purchase, and instead set up the value of the field as a loan by writing a promissory note for this amount. Reuven subsequently died, and a creditor of Reuven came and repossessed the field from Shimon. Shimon, not wanting the creditor to take the field from him, tried to appease him with money so the creditor would allow him to keep the field.
The law is that the sons of Reuven can say to Shimon that he must pay them the money he owes for the field, and they are not required to pay Shimon if he demands compensation for the repossession of the field. They may say to him: Our father left us movable property with you, i.e., the money you owe us for the field, and the movable property of orphans is not liened to a creditor. The orphans can claim that the field belongs to Shimon, and as there is no land left for the orphans, there is no way for Shimon to recover the compensation that he is owed. The money he owes Reuven is considered movable property, and therefore he cannot recover his losses from these funds.
Rava said with regard to this case: If the other individual, Shimon, is clever he will pay them what he owes with real estate and not with money. Since they now have real estate inherited from their father’s estate, Shimon can then collect the field from them as compensation for the repossession of the original field that Reuven sold to Shimon. This is in accordance with the opinion of Rav Naḥman, as Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: When orphans collect real estate for a debt owed to their father from one person, their father’s creditor can come and seize this land from them.
The Gemara addresses a similar matter. Rabba said: If Reuven sold all his fields to Shimon, and Shimon then sold one field to Levi, and then Reuven’s creditor came to repossess one of the fields that was mortgaged to him: If he desires, he can collect from this one, Shimon, and if he desires, he can collect from that one, Levi, since he has a lien that applies equally to all the properties that once belonged to Reuven.
And we said this only if Shimon sold Levi land of intermediate quality, but if he sold him land of superior quality or inferior quality, Levi can say to the creditor: It was for this reason that I made an effort to buy land that is not fit for you, as a creditor is supposed to repossess land of intermediate quality. Therefore, go to Shimon and collect your debt from the land of intermediate quality that is in his possession.
The Gemara notes further: And even if Shimon sold Levi land of intermediate quality, we said that the creditor may repossess Levi’s land only in a case where Levi did not leave Shimon with equivalent land of intermediate quality.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- יט - שנת תשי"ז - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ז לקו"ש חט"ז ע' 53
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך א וישלח שיחה א מאותו ספר עירובין ע, ב
- תורת מנחם שיחת י"ג תמוז, ה'תשי"א עירובין ע, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשח"י עירובין ע, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת* ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ה עירובין ע, ריש ע"ב
- תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות עירובין ע, ריש ע"ב
- תורת מנחם ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשכ"ג עירובין ע, ב
- תורת מנחם פורים, ה'תשכ"ג עירובין ע, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ד עירובין ע, ריש ע"ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ט עולת תמיד עירובין ע, ב
- ספר השיחות פורים, תרפ"ח עירובין ע, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנח דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה שם דף ע
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ח עירובין ע, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ט עירובין ע, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א עירובין ע, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויגש, ז' טבת, ה'תשל"ב עירובין ע, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב עירובין ע, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ב עירובין ע, ריש ע"ב
- תורת מנחם ש"פ בא, יו"ד שבט (מאמר א), ה'תשל"ג עירובין ע, ב
- תורת מנחם מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט (מאמר ב), ה'תשל"ג עירובין ע, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ג עירובין ע, ריש ע"ב