52

אמרת מה שמו". כלומר, על כך, שמשה רצה לדעת את "שמך הגדול והקדוש..." – את סוד שם "המפורש"³⁹, וחפץ להגיע לדרגה גבוהה ביותר של ידיעת אלקות^*39 – ידיעת שם הוי', מדת האמיתות, שם העצם⁴⁰. ואפילו דבריו "למה הרעותה לעם הזה" אינם ענין של "הרהרת על מדותי", כפשוטו, אלא גם בכך הוא רצה להבין בשכלו⁴¹ את כל הפרטים שבשליחות ה'. לפי זה מובן מדוע אין רש"י משתמש בפירושו "רבותינו דרשוהו" בביטוי "הרהרת על מדותי" לגבי משה⁴², כפי שהוא מתבטא בפירושו בדרך הפשט בסוף פרשת שמות.

ה. כיצד ניתן לומר על משה ש"הרהר" על מידות ה'

עדיין ניתן לשאול: כיצד ייתכן לומר "הרהרת על מדותי" בפשטות, ואפילו לפי האופן הראשון, בעוד אשר מדובר כאן על משה, שמיד עם היוולדו נאמר עליו "ותרא אותו כי טוב הוא"⁴³ – "נתמלא הבית כולו אורה"⁴⁴, ובמיוחד כיצד ייתכן להדגיש יחד עם זאת, שהאבות לא הרהרו, ושמשה, שהיה "נבחר מכל מין האדם"⁴⁵ (וגם מן האבות^*) כן הרהר?

כן יש להבין: אפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב"⁴⁶, ובודאי לגבי יהודי, ועל־אחת־כמה־וכמה לגבי משה רבינו. מדוע, איפוא, מספרת התורה שמשה "הרהר על מדותי"? מהי ההוראה הנלמדת מכך ליהודי בעבודתו לקונו? [לכאורה קשה לומר, שמכך צריך היהודי ללמוד עד כמה יש להזהר מלהרהר אחר מדותיו של הקדוש־ברוך־הוא, ושיש להתנהג כאבות ש"לא הרהרו", כיוון, שאם משה רבינו לא הגיע לכך, כיצד נדרש הדבר מכל יהודי ובכל זמן?]⁴⁷.

ו. דרגת "וארא" עוברת בירושה לכל בני ישראל מן האבות

הדבר יובן על־ידי הסבר דברי רש"י על המלה "וארא", המפרש: "אל האבות". ידועה השאלה ששואלים על כך מפרשי רש"י: הן הפסוק עצמו מפרט