444
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לעומת זאת עצם ה"קלקול" בבלבול " יצועי אביו, מצביע על טעות שלו במחשבותיו שלו, שמצד כיבוד אמו ("שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי"50) צריכים להיות יצועי אביו באהל לאה. וכיון שהטעות היא "פגם" בו עצמו, " לכן הוא איבד את החשיבות שקשורה בו עצמו – הבכורה. "
לפי זה מובן גם ההבדל העיקרי, שלפי פירוש רש"י ופשוטו של מקרא לא נלקח ענין הבכורה בכללותו מראובן – הוא נשאר "בכור לנחלה51 וכו'". נלקחה ממנו הבכורה רק "לענין השבטים", ואילו כהונה ומלכות הוא הפסיד לחלוטין –
שהרי כיון שעצם המעשה של
בלבל יצועי אביו" אינו חמור כל כך, כי בכוונתו היה לתבוע "עלבון אמו", עד אשר, כפירוש רש"י, "לא חטא ראובן"52, "אפילו בשעת הקלקלה קראו בכור", ותשובתו היתה באופן של
עסוק היה בשקו ובתעניתו" שנים רבות, לכן נלקחה ממנו הבכורה רק
לענין השבטים".
ח. יהודה – מעלה ביחס לזולת, ראובן – מעלה כשלעצמו
זהו ההסבר גם לכך שמעלת המלכות ניתנה ליהודה עקב "מטרף בני עלית", למרות שאצל ראובן היתה מעלה גדולה יותר מאשר אצל יהודה, כדלעיל:
ההבדל בין "מטרף בני עלית" של יהודה לבין מעשי ראובן הוא: באמצעות "מטרף בני עלית" של יהודה, צמחה למעשה הצלת הזולת. דברי יהודה "מה בצע..." הצילו את יוסף מ"נהרגנו" והוציאוהו מן הבור, אשר "נחשים ועקרבים יש בו"53. ועקב אמירתו "צדקה ממני" ניצלה תמר משריפה.
אצל ראובן, אמנם היתה תשובתו וכוונתו יותר מאשר אצל יהודה, אך
הערות
- 50. פרש"י וישלח לה, כב.
- 51. ע"פ פרש"י זה אין מקום (ע"ד הפשט) לקושיית המפרשים איך העביר יעקב הבכורה ליוסף והרי נאמר (תצא כא, טז) "לא יוכל לבכר גו'", ובב"ב (קלג, ב) "ואפילו מברא בישא לברא טבא" – כי לדעת רש"י (ע"ד הפשט) הי' ראובן "בכור לנחלה .. ולא נתנה בכורה ליוסף אלא לענין השבטים וכו'". וראה תנחומא (ויצא) דלעיל הערה 13. ועיין פרש"י פרשתנו מח, ה־ו (וברמב"ן שם) שאין נפק"מ בזה שאפרים ומנשה הם ב' שבטים לענין נחלה (ושקו"ט בארוכה במפרשי רש"י שם). אבל ראה פי' שני ברש"י פרשתנו מח, כב (הובא בתחילת השיחה): "הוא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים כו'". ואכ"מ. וע"פ פרש"י ש"לא נתנה בכורה ליוסף אלא לענין השבטים כו'" מתורץ בפשטות דיוק לשון הכתוב בדה"י "נתנה בכורתו לבני יוסף" (ראה תו"ת ויחי מח, כב. ועוד).
- 52. אף שהי' בזה קלקול (כלשון רש"י "אפי' בשעת הקלקלה כו'"). וראה פרש"י ברכה לג, ו. ולשון רש"י (וישלח שם) "שכולן שוין וכולן צדיקים שלא חטא ראובן" – הוא ע"ד המפורש לעיל: "הגוי גם צדיק גו'", אף ש"נקיון כפים" אין כאן (וירא כ, ד־ה. פרש"י שם, ו).
- 53. פרש"י וישב לז, כד.
רש"י על בראשית ל״ה:כ״ב - הטקסט מספריא
בשכן ישראל בארץ ההיא. עַד שֶׁלֹּא בָא לְחֶבְרוֹן אֵצֶל יִצְחָק אֵרְעוּהוּ כָל אֵלֶּה:
וישכב. מִתּוֹךְ שֶׁבִּלְבֵּל מִשְׁכָּבוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ; וְלָמָּה בִלְבֵּל וְחִלֵּל יְצוּעָיו? שֶׁכְּשֶׁמֵּתָה רָחֵל נָטַל יַעֲקֹב מִטָּתוֹ, שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה תָּדִיר בְּאֹהֶל רָחֵל וְלֹא בִּשְׁאָר אֹהָלִים, וּנְתָנָהּ בְּאֹהֶל בִּלְהָה; בָּא רְאוּבֵן וְתָבַע עֶלְבּוֹן אִמּוֹ, אָמַר אִם אֲחוֹת אִמִּי הָיְתָה צָרָה לְאִמִּי, שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי? לְכָךְ בִּלְבֵּל (שבת נ"ה):
ויהיו בני יעקב שנים עשר. מַתְחִיל לְעִנְיָן רִאשׁוֹן, מִשֶּׁנּוֹלַד בִּנְיָמִין נִשְׁלְמָה הַמִּטָּה וּמֵעַתָּה רְאוּיִים לְהִמָּנוֹת, וּמְנָאָן; וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, לְלַמְּדֵנוּ בָא, שֶׁכֻּלָּן שָׁוִין וְכֻלָּן צַדִּיקִים, שֶׁלֹּא חָטָא רְאוּבֵן:
בשכן ישראל בארץ ההוא WHEN ISRAEL DWELT IN THAT LAND — before he came to Isaac at Hebron, all these troubles happened to him.
וישכב AND HE LAY — Because he had disturbed his couch Scripture accounts it to him as though he had actually sinned in this manner. But why did he disturb his couch? When Rachel died Jacob removed to Bilhah’s tent and Reuben came and protested against the slight thus inflicted on his mother (Leah). He said: “If my mother’s sister was her rival, is that any reason why the handmaid of my mother’s sister should become a rival to her!” On this account he disturbed the couch (Shabbat 55b).
ויהיו בני יעקב שנים עשר NOW THE SONS OF JACOB WERE TWELVE — Scripture begins again where it left off the previous narrative (i.e. the birth of Benjamin): when Benjamin was born the destined number of his sons was complete and it was proper that they should then be enumerated; and therefore it enumerates them. Our Rabbis explained that these words are intended to tell us that Jacob’s twelve sons were all equal — they were all equally righteous, for Reuben had committed no actual sin (Shabbat 55b).
רש"י על בראשית מ״ח:ה׳ - הטקסט מספריא
הנולדים לך, עד באי אליך. לִפְנֵי בּוֹאִי אֵלֶיךָ, כְּלוֹמַר, שֶׁנּוֹלְדוּ מִשֶּׁפֵּרַשְׁתָּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁבָּאתִי אֶצְלְךָ:
לי הם. בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁאָר בָּנַי הֵם, לִטֹּל חֵלֶק בָּאָרֶץ אִישׁ כְּנֶגְדּוֹ:
הנולדים לך עד באי אליך literally, WHO WERE BORN TO THEE . . . UNTIL I CAME TO THEE, i.e. before I came to thee. It signifies as much as: WHO WERE BORN from the time when you left me UNTIL THE TIME WHEN I CAME TO YOU. לי הם THEY SHALL BE MINE — they shall be counted amongst my other sons, to receive a portion in the Land each for himself (i.e. each to have his own territory exactly as each of my other sons has).
לי הם THEY SHALL BE MINE — they shall be counted amongst my other sons, to receive a portion in the Land each for himself (i.e. each to have his own territory exactly as each of my other sons has).
רש"י על בראשית מ״ח:כ״ב - הטקסט מספריא
ואני נתתי לך. לְפִי שֶׁאַתָּה טוֹרֵחַ לְהִתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתִי, וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לְךָ נַחֲלָה שֶׁתִּקָּבֵר בָּהּ, וְאֵי זוֹ? זוֹ שְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם (יהושע כ"ד):
שכם אחד על אחיך. שְׁכֶם מַמָּשׁ, הִיא תִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק אֶחָד יְתֵרָה עַל אַחֶיךָ:
בחרבי ובקשתי. כְּשֶׁהָרְגוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, וְחָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן; דָּבָר אַחֵר שְׁכֶם אַחַד הוּא הַבְּכוֹרָה, שֶׁיִּטְּלוּ בָנָיו שְׁנֵי חֲלָקִים, וּשְׁכֶם לְשׁוֹן חֵלֶק הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ דּוֹמִים בַּמִּקְרָא כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם (תהילים כ"א) – תָּשִׁית שׂוֹנְאַי לְפָנַי לַחֲלָקִים; אֲחַלְּקָה שְׁכֶם (שם ס'), דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה (הושע ו') – אִישׁ חֶלְקוֹ; לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג'):
אשר לקחתי מיד האמרי. מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אֱמוֹרִי. דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה צָד אָבִיו בְּאִמְרֵי פִיו:
בחרבי ובקשתי. הִיא חָכְמָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ:
ואני נתתי לך MOREOVER I HAVE GIVEN TO THEE — Because you will take the trouble to engage in my burial “I” give you an inheritance in which you will be buried. And which was this? Shechem, as it is said, (Joshua 24:32) “And the bones of Joseph which the children of Israel brought up out of Egypt, buried they in Shechem”.
שכם אחד על אחיך Jacob meant by the word שכם the actual city of Shechem and said: this shall be to you one portion additional to what you will receive together with your brothers.
בחרבי ובקשתי WITH MY SWORD AND WITH MY BOW — When Simeon and Levi slew the inhabitants of Shechem all the surrounding nations gathered together to join in battle against them and Jacob girded on his weapons to war against them (cf. Genesis Rabbah 80:10) Another explanation of this verse: שכם אחד ONE PORTION [ABOVE THY BRETHREN] — this refers to the birthright (Genesis Rabbah 97:6): that Joseph’s children should receive two portions when Canaan would be divided amongst the tribes (cf. Deuteronomy 60:17; Joseph therefore was to be regarded as the first-born). The word שכם signifies portion. “For thou wilt make them שכם” i.e. thou wilt place my enemies before me in portions (thou wilt scatter them before me); (Deuteronomy 60:8) “I will divide שכם the portion”; (Hosea 6:9) “on the way they murder שכמה” i.e. each man kills someone as his own portion; (Zephaniah 3:9) “to serve him as though they were all but one portion (שכם)” i.e. to serve him unitedly.
אשר לקחתי מיד האמרי WHICH I TOOK OUT OF THE HAND OF THE AMORITE—out of the hand of Esau whose deeds were like those of an Amorite (Genesis Rabbah 97:6). Another interpretation of אמורי in reference to Esau is: he used to ensnare his father by the words (אמרי) of his mouth (cf. Rashi on Genesis 25:7).
בחרבי ובקשתי that is, by means of his spiritual weapons: his wisdom and his prayer (“בַּקָשָׁתִי” cf. The Targumim and Bava Batra 123a).
רש"י על בראשית ל״ז:כ״ד - הטקסט מספריא
והבור רק אין בו מים. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְהַבּוֹר רֵק, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֵין בּוֹ מָיִם? מַיִם אֵין בּוֹ, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ (בראשית רבה, שבת כ"ב):
והבור רק אין בו מים AND THE PIT WAS EMPTY, THERE WAS NO WATER IN IT — Since it states, “the pit was empty”, do I not know that “there was no water in it”? What then is the force of “there was no water in it”? Water, indeed it did not contain, but there were serpents and scorpions in it (Shabbat 22a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.