443

– "ומהו הפחז..." – בענין של "עלית..."⁴¹.

כלומר, מכך שיעקב מקדים ומדגיש " בנפרד את הפגם של "פחז כמים", מסיק רש"י, שבענין של "בלבל יצועי אביו" יש שני פרטים: א) עצם הבלבול. ב) עשיית הפעולה באופן של "פחז " כמים" –

בעבור כל אחד משני הפרטים הוטל עונש אחר: א) על בלבול יצועי אביו נלקחה ממנו הבכורה "לענין השבטים", כנאמר בדברי הימים "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו..."⁴², וכפי שאומר רש"י מיד בפרשת וישלח⁴³ ש"נתנה בכורה ליוסף". ב) על "פחז כמים... מהרת להראות כעסך", לכן "אל תותר, אל תרבה ליטול כל היתרות הללו" – כהונה ומלכות.

ז. בכורה – חשיבות לעצמו; כהונה ומלכות – כלפי הזולת

הביאור בזה:

ההבדל בין כהונה ומלכות לבין בכורה הוא: המעלות של כהונה ומלכות מתבטאות בעיקר (ובמיוחד בעניננו) בקשר לזולת, בעיסוק עם האחרים: מהותו של מלך היא אשר יצא לפניהם⁴⁴ – לדאוג לצרכי המדינה וכדומה, כפי שמפרש רש"י כאן על

גור" – "המוציא ומביא את ישראל", ועל "כרע רבץ" – "איש תחת גפנו...". כך גם כהונה, שאחד מעניניה העיקריים, כפי שמפרש רש"י כאן על

יתר שאת", היא נשיאת כפיים – לברך את ישראל⁴⁵, וכן ללמד את העם את דיני התורה, כנאמר⁴⁶ "ובאת אל הכהנים .. והגידו לך את דבר המשפט... על פי התורה אשר יורוך...".

לעומת זאת בכורה היא מעלה לגבי הבכור עצמו, ולא ביחס לזולת⁴⁷. עקב חשיבות הבכורה הוא מקבל פי שניים בנחלה וכדומה.

וזהו ההסבר לשני הפרטים הנ"ל: הענין של "פחז כמים... מהרת להראות כעסך" – שמיד שסבר שמשכבי אביו צריכים להיות באהל לאה התעורר כעסו על הזולת ומיד "מהרת להראות כעסך" ובלבל את יצועי אביו, של הזולת – הוא מעשה הנוגד לדאגה עבור טובת הזולת, ולפיכך היה גם ענשו מידה כנגד מידה, שנלקחו ממנו הכהונה⁴⁸ והמלכות⁴⁹.