442
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מכך, ולכן הציע "לכו ונמכרנו לישמעאלים", ונרויח "ממון"34.
לעומת זאת ראובן רצה להשיבו אל " יעקב, כנאמר בתורה35 במפורש: – "למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו".
ב) בהודאת יהודה במעשה תמר – (א) מוצאים רק אמירה חד־פעמית "צדקה ממני". (ב) ועיקר: אילו לא היה מודה, היה גורם להריגת תמר והעוברים אשר במעיה36, ומובן שיהודה היה מוכרח להודות.
לעומת זאת אצל ראובן (א) חזרתו בתשובה היתה באופן ששנים רבות לאחר מכן הוא עדיין המשיך לעשות תשובה, שהרי מכירת יוסף התרחשה כתשע שנים37 לאחר "בלבל יצועי אביו". (ב) תשובתו היתה באופן של "עסוק... בשקו ובתעניתו". (ג) הפעולה של "בלבל יצועי אביו" נעשתה, כפירוש רש"י38, כי "תבע עלבון אמו" – משום כיבוד אם – עד כדי כך, שאין הדבר נחשב כחטא, כפי " שאומר רש"י38 "ללמדנו שכולן שוין וכולן צדיקים, שלא חטא ראובן", ולכן
אפילו בשעת הקלקלה קראו בכור"39
אך למרות זאת הרבה ראובן בתשובה.
ולפי זה תמוה ביותר: כיצד ייתכן שהענין של "מטרף בני עלית" יהווה סיבה לכך, שיהודה יהיה ראוי למלכות יותר מאשר ראובן40?
ו. שני עונשים לראובן עבור שני הפרטים במעשהו
הדבר יובן על ידי הסבר דברי יעקב לראובן: "פחז כמים אל תותר...", אשר על כך מפרש רש"י: "ומי גרם לך להפסיד כל אלה. פחז כמים, הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך... לכך. אל תותר, אל תרבה ליטול כל היתרות הללו... ומהו הפחז אשר פחזת", ורש"י ממשיך ומפרש את פירושו על
כי עלית משכבי אביך אז חללת".
מהמשך דברי רש"י מובן שראובן לא קיבל את "כל היתרות הללו", לא בגלל עצם הפעולה של "עלית משכבי אביך...", אלא מפני "פחז כמים, הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך", אלא שה"פחז" התבטא
הערות
- 34. ראה חדא"ג מהרש"א סנהדרין ו, ב.
- 35. וישב לז, כב. וראה רש"י שם.
- 36. ובפרש"י וישב (לח, כה): ואל תאבד שלש נפשות.
- 37. שהרי לאחרי לידת יוסף עבד יעקב שש שנים בצאן לבן (פרש"י תולדות כח, ט), ושהו בדרך ב' שנים (פרש"י ישן תולדות שם. וראה גם פרש"י וישלח לג, יז), ובסופן הי' מעשה ראובן (וישלח לה, כב) – עפמש"כ בסה"ד (מבחיי ר"פ שמות) – הי' אז יוסף עכ"פ בן ח' שנים וד' חדשים – ויוסף נמכר בהיותו בן י"ז שנה.
- 38. וישלח לה, כב.
- 39. פרש"י שם, כג.
- 40. וראה מענה דר"ט (ר"ע) – מכילתא, מדרש תהלים ותוספתא דלעיל הערה 29. אבל להעיר מפרשי דה"י שם, א.
רש"י על בראשית ל״ז:כ״ב - הטקסט מספריא
למען הציל אתו. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְעִידָה עַל רְאוּבֵן שֶׁלֹּא אָמַר זֹאת אֶלָּא לְהַצִּיל אוֹתוֹ שֶׁיָּבֹא הוּא וְיַעֲלֶנּוּ מִשָּׁם, אָמַר אֲנִי בְכוֹר וְגָדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן, לֹא יִתָּלֶה הַסֵּרָחוֹן אֶלָּא בִי:
למען הציל אתו THAT HE MIGHT DELIVER HIM [OUT OF THEIR HAND] — The Holy Spirit (Scripture) bears witness for Reuben that he said this only for the purpose of saving his brother — that he would come afterwards and draw him up from there. He thought, “I am the first-born and the chief among them, and blame will attach to no one but myself” (Genesis Rabbah 84:15).
רש"י על בראשית כ״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
אחות נביות. מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר בַּת יִשְׁמָעֵאל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא אֲחוֹת נְבָיוֹת? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל מִשֶּׁיְּעָדָהּ לְעֵשָׂו קֹדֶם נִשּׂוּאֶיהָ וְהִשִּׂיאָהּ נְבָיוֹת אָחִיהָ, וְלָמַדְנוּ שֶׁהָיָה יַעֲקֹב בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק בֶּן ס"ג שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל בֶּן ע"ד שָׁנִים הָיָה כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב, י"ד שָׁנָה הָיָה גָדוֹל יִשְׁמָעֵאל מִיִּצְחָק, וְיִצְחָק בֶּן ס' שָׁנָה בְּלֶדֶת אוֹתָם הֲרֵי ע"ד, וּשְׁנוֹתָיו הָיוּ קל"ז, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל וְגוֹ', נִמְצָא יַעֲקֹב כְּשֶׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן ס"ג שָׁנִים הָיָה, וְלָמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁנִּטְמַן בְּבֵית עֵבֶר י"ד שָׁנָה וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ לְחָרָן, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁהָה בְּבֵית לָבָן לִפְנֵי לֵדָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֶלָּא י"ד שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ, וּשְׂכַר הַצֹּאן מִשֶּׁנּוֹלַד יוֹסֵף הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ'; וְיוֹסֵף בֶּן ל' שָׁנָה הָיָה כְּשֶׁמָּלַךְ, וּמִשָּׁם עַד שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם ט' שָׁנִים, ז' שֶׁל שָׂבָע וּב' שֶׁל רָעָב, וְיַעֲקֹב אָמַר לְפַרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה – צֵא וַחֲשֹׁב י"ד שֶׁלִּפְנֵי לֵדַת יוֹסֵף וּשְׁלֹשִׁים שֶׁל יוֹסֵף וְתֵשַׁע מִשֶּׁמָּלַךְ עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב, הֲרֵי נ"ג, וּכְשֶׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו הָיָה בֶּן ס"ג, הֲרֵי קי"ו, וְהוּא אוֹמֵר שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, הֲרֵי חֲסֵרִים י"ד שָׁנִים, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאַחַר שֶׁקִּבֵּל הַבְּרָכוֹת נִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר י"ד שָׁנִים, אֲבָל לֹא נֶעֱנַשׁ בִּזְכוּת הַתּוֹרָה; שֶׁהֲרֵי לֹא פֵּרֵשׁ יוֹסֵף מֵאָבִיו אֶלָּא כ"ב שָׁנָה, דְּהַיְנוּ מִי"ז עַד ל"ט, כְּנֶגֶד כ"ב שֶׁפֵּרֵשׁ יַעֲקֹב מֵאָבִיו וְלֹא כִבְּדוֹ, וְהֵם כ' שָׁנִים בְּבֵית לָבָן וּשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁשָּׁהָה בַדֶּרֶךְ, כְּדִכְתִיב וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, וּפֵר' רַזִ"לִ מִזֶּה הַפָּסוּק שֶׁשָּׁהָה י"ח חֳדָשִׁים בַּדֶּרֶךְ – דְּבַיִת הֲוָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְסֻכֹּת הֲווּ בִּימוֹת הַחַמָּה – וּלְחֶשְׁבּוֹן הַפְּסוּקִים שֶׁחָשַׁבְנוּ לְעֵיל מִשֶּׁפֵּרֵשׁ מֵאָבִיו עַד שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם שֶׁהָיָה בֶּן ק"ל שָׁנִים, שֶׁשָּׁם אָנוּ מוֹצְאִים עוֹד י"ד שָׁנִים – אֶלָּא וַדַּאי נִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר בַּהֲלִיכָתוֹ לְבֵית לָבָן לִלְמֹד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ, וּבִשְׁבִיל זְכוּת הַתּוֹרָה לֹא נֶעֱנַשׁ עֲלֵיהֶם וְלֹא פֵּרֵשׁ יוֹסֵף מִמֶּנּוּ אֶלָּא כ"ב שָׁנָה – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה – עַ"כַּ בְּרַשִׁ"י יָשָׁן:
על נשיו. הוֹסִיף רִשְׁעָה עַל רִשְׁעָתוֹ, שֶׁלֹּא גֵרֵשׁ אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת:
אחות נביות THE SISTER OF NEBAIOTH — By a logical inference from what is stated that she was “the daughter of Ishmael” would I not know that she was the sister of Nebaioth? But the words are added to tell us that Ishmael died after he had betrothed her to Esau and before her marriage, and that her brother Nebaioth gave her away in marriage And we may learn, also, that Jacob was at that period sixty-three years old For Ishmael was seventy-four years old when Jacob was born — since Ishmael was fourteen years older than Isaac, and Isaac was sixty when they (Jacob and Esau) were born, making seventy-four and his (Ishmael’s) years were one hundred and thirty seven — as it is said (25:17) “And these are the years of Ishmael etc.” — consequently when Ishmael died Jacob was sixty-three years old. We learn from this that he (Jacob) concealed himself in Eber’s School for fourteen years and only after that did he proceed to Haran. For before Joseph’s birth he had stayed in Laban’s house only fourteen years, as it is said (31:41) “I served thee fourteen years for thy two daughters and six years for thy flock”, and he received the sheep as wages only after Joseph was born, for it is said (30:25) “And it came to pass when Rachel had borne Joseph etc. [that Jacob wished to leave Laban and he agreed to remain with him on condition of receiving certain sheep as wages]. Now Joseph was thirty years old when he became ruler in Egypt, and from then until the time that Jacob came down to Egypt was nine years — seven of plenty and two of famine — and Jacob then said to Pharaoh (47:9), “The days of the years of my pilgrimage are a hundred and thirty years”. Go and calculate: the fourteen years he passed with Laban before Joseph’s birth, and the thirty years of Joseph’s life before he became ruler and the nine years from when he became ruler until the time that Jacob came to Egypt make fifty three years from the time he joined Laban until the time he came to Egypt But when he parted from his father he was sixty-three years old, as shown above, so that you have 116 years as his age when he came to Egypt, on the assumption that the fifty-three years he spent with Laban etc. began immediately after he had left his father. But he (Jacob) himself said to Pharaoh, “[I am] one hundred and thirty years”. So you see that fourteen years are missing on this assumption. Thus you learn that after he had received the blessings he concealed himself in Eber’ School for fourteen years (Megillah 17a). But he received no punishment for them (these fourteen years) on account of the merit of having studied the Torah in Eber’s School during that period For Joseph was separated from his father only twenty-two years — that is, from the age of seventeen to that of thirty-nine - corresponding to the twenty-two years during which Jacob was separated from his father and could not perform the duty of honouring him (by actively attending to his needs), viz, the twenty years he spent in Laban's house and the two years he passed in travelling home - for it is written (33:17) with regard to his journey homewards, "And Jacob built him a house and made booths for his cattle", and our Rabbis, of blessed memory, inferred (Megillah 17a) from this verse that during his travels he passed eighteen months at Succoth, since a house means a dwelling for the rainy season, and "booths" means for the summer time. And this statement that the study of the Torah protects one from punishment fits in with the calculation which we made above, based upon the Sacred Text, regarding the period from when he left his father until the time when he went down to Egypt at the age of 130 years, where we found a surplus of 14 years, so that he must have been absent from his father for 36 years. But we may regard it as certain that when on his journey to Laban he concealed himself in Eber's house it was for the purpose of studying the Torah with him and that because of the merit of studying the Torah he received no punishment for them (those fourteen years) so that Joseph was separated from him only twenty-two years "measure for measure"(Megillah 17a). Thus far (beginning at "But he received no punishment") is found in an old Rashi text.
על נשיו BESIDES HIS FORMER WIVES — He added wickedness to wickedness for he did not divorce his first wives (Genesis Rabbah 67:13).
רש"י על בראשית ל״ג:י״ז - הטקסט מספריא
ויבן לו בית. שָׁהָה שָׁם י"ח חֹדֶשׁ, קַיִץ וְחֹרֶף וְקַיִץ (מגילה י"ז), סֻכּוֹת – קַיִץ; בַּיִת – חֹרֶף, סֻכּוֹת – קַיִץ:
ויבן לו בית AND HE BUILT FOR HIMSELF A HOUSE — He stayed there eighteen months — summer, winter and summer again (Megillah 17a); for the first mention of Succoth (booths which are erected for the cattle) points to the summer (when booths are necessary for the cattle), the mention of building a house to the winter, and the second mention of booths to the next summer.
רש"י על בראשית ל״ה:כ״ג - הטקסט מספריא
בכור יעקב. אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַקַּלְקָלָה קְרָאוֹ בְּכוֹר:
בכור יעקב. בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, בְּכוֹר לָעֲבוֹדָה, בְּכוֹר לְמִנְיָן, וְלֹא נִתְּנָה בְכוֹרָה לְיוֹסֵף אֶלָּא לְעִנְיַן הַשְּׁבָטִים – שֶׁנַּעֲשָׂה לִשְׁנֵי שְׁבָטִים:
בכור יעקב JACOB’S FIRSTBORN — even when it speaks of his corrupt action Scripture calls him firstborn (Genesis Rabbah 82:11).
בכור יעקב JACOB’S FIRSTBORN — firstborn with regard to heritage, firstborn with regard to Divine Service (for before the Levites were appointed to minister to God the duty devolved upon the oldest son in each family), firstborn in any enumeration of the twelve tribes; for the right of a firstborn son was given to Joseph only in respect of the tribes — in that he founded two tribes (just as a firstborn son received a double portion in his father’s property) (Genesis Rabbah 82:11).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.