441

של בן יעקב, ואחיו, הסתלק יהודה מכך.

ולכן פשוטו של מקרא הוא לפי האופן השני: "מטרף – בני (יהודה) עלית".

אך עדיין אין מובן, כדלעיל: אמנם, המילה "מטרף" יכולה לכלול גם את הריגת תמר, אך מנין ההכרח של רש"י שהיא כוללת את שני הדברים? ובמיוחד " שלגבי תמר אין מוזכר הביטוי "טרף".

ה. מעלות יהודה "מטרף..."

נמצאות גם אצל ראובן

כדי להבין זאת יש להקדים תמיהה " כללית בענין זה: מעלת המלכות, שנלקחה מראובן, ניתנה ליהודה, כנאמר בדברי הימים²⁶ "כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו". לכך התכוין יעקב באמרו "גור אריה יהודה...", וכפי שמפרש רש"י²⁷, שזוהי המלכות שניתנה לו (דוד²⁸, שלמה וכו'). הסיבה לנתינת המלכות ליהודה כתובה בברכה עצמה – "מטרף בני עלית"²⁹, וכפי שמסיים רש"י את פירושו על "מטרף בני עלית": "וכן בהריגת תמר... לפיכך, כרע...".

ואין מובן: מעלתו של יהודה, בסלקו את עצמו מ"חשדתיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו" על ידי אמירתו "מה בצע...", היתה גם אצל ראובן, כמסופר בפרשת וישב³⁰, שראובן אמר

לא נכנו נפש". ואף מעלתו של יהודה, בהודאתו במעשה תמר "צדקה ממני", נמצאת גם כן אצל ראובן, אשר חזר בתשובה על ש"חללת יצועי עלה", כפי שמפרש רש"י בפרשת וישב³¹:

במכירתו לא היה... עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו".

ואדרבה: בשני פרטים אלו היתה מעלת ראובן גדולה יותר, לכאורה, ממעלת יהודה:

א) יהודה הציל את יוסף ממות לא בכוונה להחזירו לאביו, אלא כדי למכרו לישמעאלים³². ובמיוחד כאשר: (א) היה בכוחו להשיבו אל יעקב, כדברי רש"י³³, שהאחים אמרו לו "אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך". (ב) אמירתו "מה בצע...", משמעותה כפירוש רש"י "מה ממון...". כלומר, הוא לא הרשה להרגו מפני שלא ירויחו