425

יותר מהרגיל, וכאשר אין כלל רווח – הפרשה סתומה – והענינים כתובים בשתי פרשות נפרדות, סביר לומר, שה"סתימה" אינה מצביעה רק על סתימת הפסוקים או המילים שבהם היא נמצאת, אלא על התוכן הכללי של הפרשה, ולכן היא נרמזת כהקדמה לתוכן הפרשה, כדלהלן.

וכיון שבפרשת "ויחי" מסופר בעיקר על מאורעות שאינן בקשר לחיי יעקב בארץ מצרים אשר עליהם מסופר בפרשת ויגש (שיעקב ובניו ישבו במיטב הארץ "ויפרו וירבו מאד"), אלא על מאורעות הקשורים לפטירתו, ועל פטירתו ממש, מ"ויקרבו ימי ישראל למות" בתחילת הפרשה, ובהמשך אודות ברכות יעקב אבינו ליוסף ובניו ובהמשך על הברכות לבניו – ענינים הסמוכים לפטירתו.

ובמיוחד כאשר מיד בתחילת הפרשה¹⁹, בפסוק הראשון, מובא הסיכום הכללי של כל שני חיי יעקב,

מובן מכך, שב"פרשה סתומה" מתכוונת התורה לרמוז לתוכן הכללי של הפרשה – פטירת יעקב.

ד. ההסבר לפירוש רש"י

בכך מתורצות שתי הקושיות שלעיל על פירוש רש"י (לגבי השמטת הטעם השלישי, ולגבי הסדר שבין שני הטעמים המובאים):

ה"סתימה" קשורה לפטירת יעקב ולאירועים הקשורים אל הפטירה, ולכן אין מקום, לפי פשוטו של מקרא, שה"סתימה" של הפרשה המדברת על פטירת יעקב תרמוז לכך "שסתם ממנו כל צרות": הן בגלל הזמן – "שסתם ממנו" היה מיד עם הגיע יעקב למצרים, שבע־עשרה שנה לפני פטירתו, והן בגלל המשמעות – הענין

שסתם ממנו כל צרות שבעולם", שהוא שיא החיים, נוגד לענין של פטירת יעקב. לכן משמיט רש"י לחלוטין את הטעם השלישי²⁰. מאותה