422

השכיחו ממנו את היסורים של כל השנים הקודמות, אך כיצד אפשר להוסיף סיכום כללי שהוא ידוע רק כדי להדגיש ש"כולן שוין", ויותר מכך " "כולן שוין לטובה"⁷, כאשר מאה ושלושים השנים הראשונות היו "מעט ורעים" (היפך הטוב) ושבע־עשרה האחרונות היו "ויחי" – שיא החיים והטוב?

ב. השאלה על דברי המדרש "סתם... כל צרות"

הדברים יובנו על־ידי ביאור דברי המדרש⁸ ופירוש רש"י בתחילת פרשתנו. נאמר במדרש: למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה, אלא כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל, דבר־אחר למה היא סתומה מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו, דבר־אחר למה היא סתומה מפני

ע שסתם ממנו כל צרות שבעולם.

בפשטות כוונת השאלה "למה פרשה זו סתומה" היא לכך שאין רווח לפני המילים "ויחי יעקב"⁹, למרות שמתחילה פרשה חדשה, ומובן שצריך להיות כאן, כמו בכל התחלות הפרשות שבתורה¹⁰, הפסק לפני תחילת הפרשה

ויחי יעקב".

אך לפי האמור לעיל אין מובן:

ה"סתימה" לפני המילים "ויחי יעקב" היתה צריכה לרמוז ראשית על סתימה לטובה שגרם "ויחי יעקב", דהיינו ש"סתם ממנו כל צרות שבעולם"? והקושי מתחזק יותר: גם לפני "סתימה" זו, בסוף פרשת ויגש, מסופר על מצבם הטוב של בני ישראל בארץ גושן – "ויפרו וירבו במאד", וכאשר מיד לאחר מכן, ללא הפסקה, כתוב "ויחי יעקב בארץ מצרים...", סביר מאד לומר, שב"סתימה" זו מדגישה התורה ש"ויחי יעקב..." בא בהמשך ישיר לתוכנה הטוב של סוף הפרשה הקודמת¹¹ – ומדוע, אפוא,