422
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. "ויחי" – שנות חייו האחרונות השכיחו ליעקב את הצרות
"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב..." – על־כך שואלים1: מדוע כותבת התורה את מספר השנים שחי יעקב במצרים? הרי בפרשה הקודמת2 נאמר שבהגיעו למצרים היו "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה", וכאן בפסוק נאמר "ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה", ומכך מובן שהוא חי במצרים שבע עשרה שנה, לשם מה יש צורך לציין זאת במיוחד?
מצד שני, אם רצתה התורה לציין את מספר שנות חייו במצרים, מסיבה כלשהי, הרי מיותר לציין את הסכום הכללי של שנות חייו, כי הדברים מוזכרים בהמשך לנאמר שהוא הגיע למצרים בן מאה ושלושים שנה, והחשבון מובן מעצמו.
עונים על־כך מפרשים3, שהתורה מפרידה את שנות חייו של יעקב במצרים, ומציינת עליהן "ויחי", כי השנים שעד אז לא נחשבו שנות חיים, כי "רעים היו ימי שני חיי", מלאים בעמל ואנחה4: בתחילה בריחתו מעשו, שהותו אצל לבן – "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"5 – וכן הלאה, עד מכירת יוסף. ורק בהגיעו למצרים הוא לא סבל מצרות. להיפך, היו לו חיי שלום ומנוחה, הוא התגורר במיטב הארץ, ראה את כל בניו שלמים, ואת יוסף כמשנה למלך – רק אז אפשר לומר "ויחי יעקב".
עם זאת מציינת התורה את כלל חייו ביחד – קמ"ז שנים – כדי לרמוז ששבע־עשרה השנים האחרונות הטובות – שנות "ויחי"6 – השכיחו את הצער ועגמת־הנפש של כל השנים הקודמות, עד אשר כולן נראו כשנים טובות: "כולן שוין לטובה".
אך עדיין אין זה חלק: אמנם, השנים האחרונות היו "בטובה" והם היטיבו כל־כך ליעקב עד אשר הם
הערות
- 1. ראה אלשיך ואוה"ח כאן.
- 2. ויגש מז, ט.
- 3. וראה גם תנא דבי אליהו רבה (פ"ה). פס"ז. מדרש שכל טוב. מדרש הגדול. לקו"ת להאריז"ל. בעה"ט (ד"ה האחרון). כלי יקר (וללשון השלישי) – ריש פרשתנו.
- 4. ויגש שם וברמב"ן. וראה רש"י וישלח לב, ה. וישב לז, ב.
- 5. ויצא לא, מ. ולהעיר משו"ע אדה"ז הל' נזקי גוף קו"א סק"ב.
- 6. כ"ה באלשיך. ובתדבא"ר: מיכאן אמרו כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו .. יעקב אבינו הי' בטובה שבע עשרה שנה שהי' במצרים והעלה עליו הקב"ה כאלו כל ימיו היו בטובה שנא' ויחי יעקב גו'. ובפס"ז (ועד"ז במדרש שכל טוב (ס"פ ויגש) ובאוה"ח): היינו דאמרי אינשי סופך טוב כולך טוב אשריהן לצדיקים שהקב"ה מייסרן ביסורין בתחילתן ובסוף מרחם עליהם .. וע"ז נאמר טוב אחרית דבר מראשיתו.
רש"י על בראשית ל״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
גרתי. לֹא נַעֲשֵׂיתִי שַׂר וְחָשׁוּב אֶלָּא גֵּר, אֵינְךָ כְּדַאי לִשְׂנֹא אוֹתִי עַל בִּרְכַּת אָבִיךָ שֶׁבֵּרְכַנִי הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְקַיְּמָה בִי. דָּ"אַ גַּרְתִּי בְּגִימַטְרִיָּא תרי"ג, כְּלוֹמַר, עִם לָבָן גַּרְתִּי וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת שָׁמַרְתִּי וְלֹא לָמַדְתִּי מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים:
גרתי I HAVE SOJOURNED — I have become neither a prince nor other person of importance but merely a sojourner. It is not worth your while to hate me on account of the blessing of your father who blessed me (27:29) “Be master over thy brethren”, for it has not been fulfilled in me (Tanchuma Yashan 1:8:5). Another explanation: the word גרתי has the numerical value of 613 - תרי״ג - it is as much as to say, “Though I have sojourned with Laban, the wicked, I have observed the תרי״ג מצות, the 613 Divine Commandments, and I have learned naught of his evil ways.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

