422

שיחה א

א. "ויחי" – שנות חייו האחרונות השכיחו ליעקב את הצרות

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב..." – על־כך שואלים¹: מדוע כותבת התורה את מספר השנים שחי יעקב במצרים? הרי בפרשה הקודמת² נאמר שבהגיעו למצרים היו "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה", וכאן בפסוק נאמר "ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה", ומכך מובן שהוא חי במצרים שבע עשרה שנה, לשם מה יש צורך לציין זאת במיוחד?

מצד שני, אם רצתה התורה לציין את מספר שנות חייו במצרים, מסיבה כלשהי, הרי מיותר לציין את הסכום הכללי של שנות חייו, כי הדברים מוזכרים בהמשך לנאמר שהוא הגיע למצרים בן מאה ושלושים שנה, והחשבון מובן מעצמו.

עונים על־כך מפרשים³, שהתורה מפרידה את שנות חייו של יעקב במצרים, ומציינת עליהן "ויחי", כי השנים שעד אז לא נחשבו שנות חיים, כי "רעים היו ימי שני חיי", מלאים בעמל ואנחה⁴: בתחילה בריחתו מעשו, שהותו אצל לבן – "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני"⁵ – וכן הלאה, עד מכירת יוסף. ורק בהגיעו למצרים הוא לא סבל מצרות. להיפך, היו לו חיי שלום ומנוחה, הוא התגורר במיטב הארץ, ראה את כל בניו שלמים, ואת יוסף כמשנה למלך – רק אז אפשר לומר "ויחי יעקב".

עם זאת מציינת התורה את כלל חייו ביחד – קמ"ז שנים – כדי לרמוז ששבע־עשרה השנים האחרונות הטובות – שנות "ויחי"⁶ – השכיחו את הצער ועגמת־הנפש של כל השנים הקודמות, עד אשר כולן נראו כשנים טובות: "כולן שוין לטובה".

אך עדיין אין זה חלק: אמנם, השנים האחרונות היו "בטובה" והם היטיבו כל־כך ליעקב עד אשר הם