413

לשני חלקים: (א) כל הצומות האלו עתידים ליבטל... (ב) ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים... – ואינו אומר בקיצור, כנאמר בתוספתא, " שעתידים להיות ימים טובים... שמכך מובן מאליו שהצומות יתבטלו? "

(ב) מדוע הוא משמיט את המילה "לישראל" הכתובה בתוספתא? לכאורה תוספת זו הכרחית, כי בפסוק כתוב "לבית יהודה לששון..." (כיון¹⁶ " שבתורה מדובר שם בפשטות על תקופת בית שני שאז עדיין "עשרת " השבטים לא שבו") – וצריך להוסיף שבימות המשיח ייהפכו הצומות הללו לימים טובים לכל ישראל¹⁷, כולל עשרת השבטים¹⁸.

(ג) כיצד קשור לעניננו סיום הפסוק – "והאמת והשלום אהבו"?

ד. השאלות על דברי הרמב"ם לגבי הפיכת הצומות

ויש לומר, ששתי הקושיות האחרונות מתרצות זו את זו:

כדי להבהיר שהצומות יהיו ימים טובים לכל ישראל, למרות שבתורה כתוב "לבית יהודה", מביא הרמב"ם את סוף הפסוק "והאמת והשלום אהבו": כיון שלעתיד לבוא יהיה "שלום" גם בין

יהודה" ל"יוסף", כדלעיל – "והאמת והשלום אהבו" – תקיף השמחה של

בית יהודה" את כל ישראל, כולל עשרת השבטים¹⁸.

אך עדיין אין מובן: מדוע הרמב"ם רומז לכך על־ידי ציטוט המילים

והאמת והשלום אהבו", ואינו אומר בפירוש, כתוספתא, שימים אלו יהיו

ימים טובים לישראל"?

ה. ההבדלים בין הרמב"ם ל"טור"

עוד אפשר לשאול:

גם ב"טור"¹⁹, בסוף הלכות תענית, מובא הענין הנ"ל, אבל בלשון זו: ולעתיד לבוא הקדוש־ברוך־הוא עתיד להפכם לששון ולשמחה דכתיב²⁰: והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם²¹.

ולא מובן: מדוע מצטט הרמב"ם את הפסוק מספר זכריה, שנאמר, בפשטות, לגבי תקופת בית שני²²