311
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יושג ענין אחר, כגון קבלת שכר וכדומה, אלא קיום המצוה עצמה: שכר מצוה – מצוה14.
קבלת שכר על מצוה היא מפני "שאין15 הקב"ה מקפח שכר כל בריה" וכו'.
אך יחד עם זאת, אין השכר שנותן הקב"ה על קיום המצוות דבר שאין לו ו שום קשר למצוה, אלא הוא תוצאה של המצוה עצמה16. בלשון אדמו"ר הזקן17: הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה, עד ש"משכרה נדע מהותה"18. ו
צריך איפוא להבין: אם קבלת השכר על קיום מצוה היא בגלל סיבה צדדית (מפני ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"), שאיננה מטרת המצוה, מדוע ניתן השכר באופן שהמצוה עצמה היא הסיבה לשכר19?
ד. שני הניגודים בטעמי המצוות
בדומה לשני הניגודים הללו שבשכר המצוות, נמצאים גם שני דברים הפכיים בטעמי המצוות:
רצונו של הקב"ה במצוות20 (כולל רצונו במצוות מסוג של "עדות" "משפטים", שיש להן טעם שכלי) הוא רצון שמעל לטעם ושכל21, והימצאותם של טעמים שכליים למצוות רבות נובעת מכך שהרצון למצוות ירד "נתלבש בחכמה ובשכל"22.
אך מצד שני מובן, שהתלבשות רצון זה בטעם קשורה23 בשלימות הרצון עצמו24.
ה. ההסבר לניגודים אלה
ויש להסביר זאת כך:
הערות
- 14. אבות פ"ד מ"ב.
- 15. מכילתא (ורש"י) משפטים כב, ל. ומסיים: אם חי' כך אדם לא כש"כ.
- 16. ראה של"ה יב, א ואילך.
- 17. תניא רפל"ז. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 137 הערה 24 ובשוה"ג שם.
- 18. תניא פל"ט (נג, א).
- 19. ואפילו את"ל (וראה עד"ז לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 272) שדוקא עי"ז (שהשכר מסובב מהמצות) השכר הוא בתכלית השלימות – מ"מ, מכיון שהמצות מצד עצמן הן ענין לעצמן שהוא נעלה באי"ע מענין השכר, אין שייך לומר שבהמצוות (שהן העיקר) יתחדש ענין (שיהיו באופן שיהיו סיבה להשכר) בכדי שהשכר (ובפרט שהוא רק ענין צדדי) יהי' בשלימות. ועכצ"ל שזה נוגע גם לשלימות המצוות, כדלקמן ס"ה.
- 20. המשך תרס"ו עד נד. סז. וראה גם לקו"ת שלח מ, א. ובכ"מ. וראה גם לקו"ש חי"ח ע' 230 ואילך ובהמצויין שם.
- 21. ולא רק שאין זה מושג בשכל שלנו, אלא שהוא רצון עצמי ש"אין טעם לרצון זה כלל", ועד שאין לו גם "טעם כמוס ונעלם" (המשך תרס"ו ע' עו).
- 22. ולכן, גם הקיום ד"משפטים" צ"ל בדרך קבלת עול מצד הציווי שבהם, וכהנוסח בברכת כל המצוות "וצוונו".
- 23. ולכן בכמה מצוות דחוקים יש טעם (ראה חינוך מצוה צב. תקנא). ולהעיר שאפילו בנוגע לפרה אדומה אמרו רז"ל (במדב"ר פי"ט, ו) "לך אני מגלה טעם פרה" – אלא שהטעמים ד"חוקים" שונים מהטעמים ד"עדות" ו"משפטים". ואכ"מ.
- 24. דאל"כ, מכיון שהרצון שבמצוות הוא רצון עצמי דעצמותו ית' – למה יתלבש בטעם שלמטה ממנו באי"ע.
משנה אבות ד׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה. ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה. ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה. מצוה. ושכר עבירה עבירה:
במדבר רבה י״ט:ו׳ - הטקסט מספריא
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעַם פָּרָה, אֲבָל לְאַחֵר, חֻקָּה. דְּאָמַר רַב הוּנָא כְּתִיב (תהלים עה, ג): כִּי אֶקַח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט, וּכְתִיב (זכריה יד, ו): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן, יקפאון כְּתִיב, דְּבָרִים הַמְכֻסִּין מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִין לִהְיוֹת צוֹפִים לָעוֹלָם הַבָּא, כְּהָדֵין סַמְיָא דְּצָפֵי, דִּכְתִיב (ישעיה מב, טז): וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ. וּכְתִיב (ישעיה מב, טז): אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים, אֶעֱשֶׂה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עֲשִׂיתִם, שֶׁכְּבָר עָשִׂיתִי לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו דְּבָרִים שֶׁלֹא נִגְלוּ לְמשֶׁה נִגְלוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. (איוב כח, י): וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ, זֶה רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמַז שֶׁכָּל הַפָּרוֹת בְּטֵלוֹת וְשֶׁלְּךָ קַיֶּמֶת.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון ‹ שיחת יום ג', וא"ו תשרי, ה'תשכ"ח לקו"ש חט"ו ע' 311
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.