295

ב. עשו באופן אישי – עבד ליעקב; לגבי הממלכות – זה קם וזה נופל "

כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר את הפסוק שבו מדובר על גדלות אדום וישראל¹¹ "שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר" –

על המילים "מלאום יאמץ" מפרש רש"י "לא ישוו בגדולה. כשזה קם זה נופל...", אך את סוף הפסוק "ורב יעבוד צעיר" אין רש"י מפרש. אין מובן: אם "כשזה קם זה נופל" כיצד תיתכן הקביעה הסתמית "ורב יעבוד צעיר" שמשמעותה תמידית, ללא תנאי?

ואמנם, במדרש¹² נאמר על כך: זכה יעבוד, ואם לאו – ייעבד, אך רש"י אינו מצטט זאת¹³.

ההסבר לכך הוא: על "שני גוים בבטנך" מפרש רש"י "גיים כתיב... אלו אנטונינוס ורבי...", ואילו על " "ושני לאומים" הוא מפרש "אין לאום אלא מלכות". כלומר, "שני גוים... ושני לאומים..." אינם כפל לשון, אלא משמעותם שונה: במילים "שני גוים בבטנך" הכוונה היא ליעקב ועשו וליוצאי חלציהם כאישים פרטיים. ובמילים "שני לאומים..." הכוונה היא ליעקב ועשו כממלכות –

מלכות".

מכך מובן, ששני הפרטים שבהמשך הפסוק, מהוים המשך לשני הסוגים המוזכרים: במילים "ולאום מלאום יאמץ" מדובר אודות מלכות ישראל (יעקב) ומלכות אדום (עשו), ובענין זה לעתים "זה קם וזה נופל" ולעתים להיפך. ואילו במילים "ורב יעבד צעיר" מדובר על יעקב ועשו וילדיהם כאישים פרטיים, ובענין זה "ורב יעבד צעיר" – תמיד.

כך מוצאים גם מאוחר יותר, בברכות יצחק ליעקב, שהוא ברכו "הוה גביר לאחיך..."¹⁴, ללא שום תנאי והגבלה¹⁵,

ועד כדי־כך, שמסיבה זו אמר יצחק לעשו "מה תועלת לך בברכה? אם תקנה נכסים שלו הם... ומה שקנה עבד קנה רבו"¹⁶ – ורק אם

והיה כאשר תריד" (כשיעברו ישראל על התורה) אז "ופרקת עולו מעל צוארך"¹⁷. כלומר, גם "כאשר תריד" הוא לא יזכה בברכות, בהיותו גם אז עבד ליעקב, אלא שאז