294

שיחה ג

וישלח

א. פירוש רש"י על "מבצרה", והקשיים על כך

אחד מן המלכים "אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל"¹ היה "יובב בן זרח מבצרה"². רש"י מתעכב על מילים אלו, ומפרש: בצרה מערי מואב היא שנאמר³: ועל קריות ועל בצרה וגו'. ולפי שהעמידה מלך לאדום עתידה ללקות עמהם שנאמר⁴: " כי זבח לה' בבצרה. "

מדוע חשובה להבנת הפשט העובדה ש"בצרה" היא "מערי מואב"?

יש המסבירים⁵, שבכך עונה רש"י לשאלה מדוע מספרת התורה מנין הוא היה ("מבצרה"), ומסביר שזאת כדי לציין ש"עתידה ללקות עמהם" מפני ש"העמידה מלך לאדום".

אך הסבר זה אינו מובן דיו, לכאורה⁶, כי: "

א) על סיבה זו עצמה קשה – מדוע חשוב הפרט ש"עתידה ללקות עמהם"?

ה במיוחד כאשר אין מדובר כאן כלל על התקופה שאדום תלקה, לעתיד לבוא.

ב) ועיקר: התורה מציינת לגבי כל אחד ממלכי אדום המנויים, חוץ מאחד, את מקום מוצאו, ואצל אף אחד אין רש"י מסביר את הסיבה לכך. יותר מכך: לגבי המלך האחרון אומרת התורה⁷ "ושם עירו פעו", ואף מוסיפה

ושם אשתו מהיטבאל" ועוד פרטים

בת מטרד בת מי זהב", ורש"י אינו מסביר לשם מה מפורטים סימנים רבים כל־כך לגבי מלך אחד⁸ (והוא מסביר רק את פירוש המילים "מי זהב"⁹).

מכך מובן שבדך הפשט אין קושי מלכתחילה, כי דרך התורה להוסיף סימנים ופרטים¹⁰. ואם כך, מדוע מפרש רש"י דוקא את הפרט

מבצרה".