289
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
וישלח
א. "בן שלש־עשרה למצוות"
על הפסוק1 "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו..." אומרים חז"ל, שהם היו אז בני שלוש עשרה שנים2, ומכאן לומדים3 את ההלכה של "בן שלש־עשרה למצוות"4: כיוון שבגיל שלוש עשרה כבר נקראים איש5, כינוי המורה על גדלות* – [ככתוב6 "מי שמך לאיש...", "וחזקת והיית לאיש"] – זאת אומרת, שבגיל שלוש עשרה מגיעים
ד לדרגה של גדול בדעה7, ולכן חייבים בכל המצוות.
אמנם, ייתכן8 שנער יהיה בר־שכל גם לפני גיל שלש־עשרה, אך למרות זאת חסרה לו שלימות הדעת והרגש – חסרה לו ההכרה והתחושה הן של חשיבות קיום המצוות והן של המחסור באי־קיומן,
[כפי שמביאים לכך9 דוגמא ב"מילי דעלמא", שאף כאשר ילד קטן – לפני גיל שלש־עשרה – מבין היטב את החשיבות של ממון וגדולה, בכל זאת "אמיתת הענין של ממון וגדולה רחוק ממנו" – הוא עדיין רחוק מן ההכרה והתחושה האמיתית של מבוגר. וכך גם בכיוון ההפוך, לגבי "שפלות ודלות", שלמרות שהוא מבין במגרעתן, אין זה כתחושת המבוגר ש"מרגיש היטב חסרון השפלות והדלות..."]
ולכן אין הוא אחראי למעשיו ולהתנהגותו, ואי־אפשר להטיל עליו את חובת קיום המצוות.
הערות
- 1. פרשתנו לד, כה.
- 2. ב"ר פ"פ, יוד. מדרש לקח טוב ושכל טוב כאן (ע"פ החשבון – ובאופן שונה זמ"ז). בהנסמן בהערה הבאה.
- 3. רש"י נזיר (כט, ב) ד"ה ור' יוסי. רש"י ורע"ב אבות פ"ה מכ"א (לגירסת אדה"ז בסידורו – מכ"ב). מחזור ויטרי שם. – וידועה הקושיא (שו"ת מהרי"ל סנ"א): מנלן דפחות מי"ג לא הוי איש, ועוד דדורות הראשונות ילדו בח'. – וראה לקמן הערה 22.
- 4. אבות שם. רמב"ם הל' שביתת עשור פ"ב הי"א. ובכ"מ (ראה אנציקלופדי' תלמודית ע' גדול ע' קלח, וש"נ).
- 5. בלשון הרמב"ם הל' אישות פ"ב ה"י: נקרא גדול ונקרא איש.
- *. ברש"י ורע"ב לאבות שם: דכתיב איש או אשה אשר יעשו .. ואינו קרוי איש עד שהוא בן י"ג כו' – וא"כ זה שדוקא "איש" מחוייב במצות הוא לימוד מקרא. אבל אין הכרח כלל לומר שהוא גזירת הכתוב בלי טעם.
- 6. שמות ב, יד (וכפרש"י ורבינו בחיי שם – והוא דלא כמ"ש בשמו"ר שם). מ"א ב, ב. וראה ספר השרשים להרד"ק ע' איש.
- 7. ראה אנציקלופדי' תלמודית ע' הנ"ל בתחילתו, וש"נ.
- 8. ראה בכ"ז קונטרס התפלה פ"ה ע' 15 ואילך. סה"מ עת"ר ע' קטו. המשך תער"ב ח"ג ע' א'רכז.
- 9. קונטרס התפלה שם ע' 16. סה"מ עת"ר שם. המשך תער"ב שם.
בראשית רבה פ׳:י׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְּחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי (בראשית לד, כה), מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, יָדַעְנוּ שֶׁבְּנֵי יַעֲקֹב הֵם, אֶלָּא בְּנֵי יַעֲקֹב שֶׁלֹא נָטְלוּ עֵצָה מִיַּעֲקֹב. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, שֶׁלֹא שֶׁנָטְלוּ עֵצָה זֶה מִזֶּה. אֲחֵי דִינָה, וְכִי אֲחוֹת שְׁנֵיהֶם הָיְתָה וַהֲלוֹא אֲחוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנוּ אֵלּוּ נַפְשָׁם עָלֶיהָ נִקְרֵאת עַל שְׁמָם, וְדִכְוָתָהּ (שמות טו, כ): וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, וְכִי אֲחוֹת אַהֲרֹן הָיְתָה וַהֲלוֹא אֲחוֹת שְׁנֵיהֶם הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתַן אַהֲרֹן נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ לְפִיכָךְ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, וְדִכְוָתָהּ (במדבר כה, יח): וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם, וְכִי אֲחוֹתָם הָיְתָה וַהֲלוֹא בַּת אֻמָּתָן הָיְתָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁנָּתְנָה נַפְשָׁהּ עַל אֻמָּתָהּ נִקְרֵאת אֻמָּתָהּ לִשְׁמָהּ. (בראשית לד, כה): אִישׁ חַרְבּוֹ, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיוּ. שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְלֵוִי בַּר סִיסִי אָמַר לוֹ מַהוּ דֵין דִּכְתִיב (בראשית לד, כה): וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח, אָמַר לוֹ בְּטוּחִים הָיוּ עַל כֹּחוֹ שֶׁל זָקֵן, וְלֹא הָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ בָנָיו אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת בָּנַי לִפֹּל בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם, מֶה עָשָׂה נָטַל חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ וְעָמַד לוֹ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל שְׁכֶם וְאָמַר אִם יָבוֹאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם לְבָנַי אֲנִי נִלְחַם כְּנֶגְדָן, הוּא דְּהוּא אוֹמֵר לוֹ לְיוֹסֵף (בראשית מח, כב): וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ וגו', וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנָּטַל אָבִינוּ יַעֲקֹב חַרְבּוֹ וְקַשְׁתּוֹ בִּשְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מח, כב): אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. (בראשית לד, כו): וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ.
משנה אבות ה׳:כ״א - הטקסט מספריא
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא. בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. בן חמש עשרה לתלמוד. בן שמונה עשרה לחופה. בן עשרים לרדוף. בן שלשים לכח. בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה. בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה. בן שמונים לגבורה. בן תשעים לשוח. בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם.
משנה תורה, הלכות שביתת עשור ב׳:י״א - הטקסט מספריא
בת שתים עשרה שנה ויום אחד ובן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן כגדולים לכל המצות ומשלימין מן התורה. אבל אם לא הביאו שתי שערות עדיין קטנים הן ואינם משלימין אלא מדברי סופרים. קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו ביום הכפורים כדי שלא יבא לידי סכנה
משנה תורה, הלכות אישות ב׳:י׳ - הטקסט מספריא
הבן משיולד עד שיהיה בן י"ג שנה נקרא קטן ונקרא תינוק ואפילו הביא כמה שערות בתוך הזמן הזה אינו סימן אלא שומא. הביא שתי שערות למטה במקומות הידועות לשער. והוא מבן י"ג שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול ונקרא איש.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.