126

יכול היה לעזור לו, גם אז יכול היה הרבי לעודדו ולחזקו בדברי בטחון, כמאמר חז"ל²⁵ "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים".

ז. היהודי לא היה מתאים לברכה באותה שעה

ההסבר לכך, בדרך האפשר, הוא בדומה למוסבר לעיל²⁶:

היהודי שביקש את ברכת הרבי לא היה מתאים באותה שעה, בגלל מעמדו ומצבו הרוחני, לקבל ברכה גדולה כל כך, כפי שדרש מצבו – הוא לא היה כלי לכך. לפיכך אמר לו הרבי שהוא אינו יכול לעזור לו.

אך ע"י ששמע את דברי הרבי הנ"ל, אשר גרמו לשבירתו ולכניעתו, ולשפיכת לבו לפני הקב"ה – דוקא ע"י כך הוא הפך למציאות חדשה, ולכלי לברכתו של הקב"ה²⁷.

ח. אופן השבירה אצל לא־ יהודי

אופן זה של הכנעה ו"נזיפה", שאיננו מכוון לעורר ולגלות את אור הנשמה (מפני מצב אשר האדם איננו כלי לאור הקדושה בשעה זאת), אלא כדי לגרום לו לעסוק בשבירת החומריות והגסות, יכול להיות קיים, באופן דומה, גם אצל לא־יהודי.

אך ההבדל הוא: ליהודי, בכל מצב בו הוא נמצא, יש נשמה, נפש אלקית²⁸. ולפיכך גם בשעת החטא הוא "רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות...", והשבירה אצלו היא שבירת החיצוניות בלבד, כי בפנימיותו הוא טוב לפני השבירה, ותכלית שבירת החומריות הוא גילוי הפנימיות שכבר קיימת.

שונה מכך הדבר אצל לא־יהודי, שאין לו נפש אלקית. אצלו יכולה השבירה לגרום רק ל"יכולת" להיות מסוגל להגיע לדרגה הרוחנית, שלא־יהודי יכול להגיע אליה²⁹.

ט. ההסבר לדרכו של אברהם אבינו

לפי זה תובן הסיבה לכך שאברהם אבינו "לחץ" על העוברים ושבים שאכלו אצלו לומר "ברוך א־ל עולם שאכלנו משלו":

גם בן נח, (ובמיוחד לאחר