93

שיחה ד

לך לך

א. הבטחת ה' עקב רצון אברהם, והשאלה על כך

בקשר להבטחת ה' לאברהם "לזרעך " אתן את הארץ"¹, נאמר במדרש²: "בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים... ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר, הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיוון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש... בעידור... אמר, הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה, לזרעך אתן את הארץ הזאת".

המדרש מקשר את הבטחת ה' ("לזרעך אתן את הארץ") אל רצונו של אברהם אבינו ("הלואי יהא חלקי בארץ הזאת") מפני עיסוק יושביה במלאכה, ומכך מובן, שהתעסקותם במלאכה היתה הסיבה (לא רק לרצונו של אברהם בארץ הזאת, אלא גם) לנתינת ארץ־ישראל לזרעו של אברהם.

נשאלת אפוא השאלה: דברי אברהם אבינו "הלואי יהא חלקי בארץ הזאת", " כלומר, רצונו שיהיה לו בארץ הזאת חלק בין שאר התושבים, מובנים: כי הוא רצה לגור בין אנשים המתנהגים כראוי, ולא בין אנשים אשר "אוכלים ושותים ופוחזים". –

ד

אבל כוונת ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ הזאת" היא, שהקב"ה יתן את

הארץ הזאת" לבני־ישראל בלבד, על־ידי ירושה וכיבוש. ומהו, אפוא, הקשר בין הבטחה זו לבין התנהגות יושבי הארץ? ובמיוחד להתנהגותם בימי אברהם?

ב. הנהגת יושבי הארץ, האם זה סימן לתכונות הארץ

לכאורה, ניתן היה להשיב, שהתנהגות יושבי הארץ מורה על תכונתה המיוחדת של "הארץ הזאת" עצמה, כדברי חז"ל³ "יש ארץ שמגדלת...".

אבל צריך להבין: חז"ל אומרים⁴, ש"מעשיהם של כנעניים מקולקלים מכל עמים ואותו המקום שנתכונו^* בו ישראל מקולקל מכל". ואם מעשיהם של הכנענים באופן כללי היו

מקולקלים מכל עמים" (אף יותר משל עם ארם־נהריים), כיצד ייתכן לומר