126
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
16 לקוטי בתחלת פרשה זו בחלוקתה של הארץ לכל שבט:, כ"א על כבוש ארץ כנען כולה, שהיא נחלת כל ישראל (והגבולות הם שבין כללות א"י וחו"ל), וא"כ איך אפשר לומר שהמכוון ב,תפול (הארץ) לכם" (לכל ישראל) הוא לחלוקת הארץ לכל שבט בפ"ע עפ"י הגורל *3? ועוד ועיקר : הול"ל ,אשר תעלה לכם" שהוא ג"כ ל' בגורל ואדרבא: א) דוקא ל' זה כבר למדנו (בגורל דיוהכ"פ). ב) כאן מדובר בקביעת החלוקה ע"י הגורל (וכמש"ב על פי הגורל תחלק גו)) וזהו בעליתו ולא בעת שמפילים הגורל. וכבר פרש"י בנדו"ד *: והגורל כו' שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו. -- בכדי להורות ג"כ על הקימה והעילוי הנעשה בהארץ **:1
ולכן מביא רש"י פי' ממדרש אגדה ש,ע'י שהפיל הקב"ה שריהם של
נוסעיב
שבעה אומות וכפתן לפגי משה וכו' *, שעפיז מיושבת הל' ,תפול" גם בנוגע לכללות הארץ *:.
ולאידך גיסא, אין פי' זה השני מספיק, להיותו רחוק מפשט הכתובים ורק ,אגדה", כי אין רמז לכל ענין זה בפשטות הפסוק. נוסף לזה שדוחק גדול לפרש כן ,תפול": א) עפ"י מדרש האגדה קאי תפול על השר ולא על הארץ -- וע"פ פשש"מ קאי שתפול לכם" על ,ואת הארץ" ב) בהפסוק נאמר ,תפול" ל' עתיד, וב" מדרש אגדה מפרש ,שהפיל" בעבר *5.
ולכן מביא רש"י פי' הא - ואדרבא לראשונה, כי הוא העיקר.
ה מיינה של תורה" שבפרש'"י
,ארץ" קאי על כנסת ישראל *י, ו,זאת הארץ אשר תפול לכם" קאי על ירידת הנשמה למטה, שירידה זו - מכיון שאינה בסדר והדרגה כ"א מאיגרא רמה לבירא עמיקתא -- היא כמו נפילה.
ומרמז רש"י ,לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ כו' מן הגבולים הללן ולפנים המצות נוהגות" -- הכוונה בירידה ונפילה זו היא בכדי לקיים מצות מעשיות שהם ,תלויות בארץ"
הערות
- 1. יחלק את הארץ", ולא כאן דלא נזכר ,גורל* בלל.
- 4. שעד"ז מדובר בפ' פנחס שם. ובפרשתנו (פסוקים לפנ"ז (לג, נד) ובכמה פסוקים לאח*ז (לד, יג)).
- 5. אך מ"מ מביאו כאן רש"י בפשוטו של מקרא (ואינו כותב שאינו מתיישב ע"ד הפשט), כי מכיון שפיי שמה שגכתבו הגבולות הוא לידע המקום שבו נוהגות המצות -- הרי כו"כ מהמצות הנוהגות בארץ הוא דוקא לאחרי ירושה וחלוקה (שעפ"י הגורל), ראה פרשייי שלח טו, יח. פרשיי רייפ תבוא.
- 6. פנחס כו, גך.
- 26. והרי לכללות הארץ הייתה קימה ועלי'.
- 6. ומ"מ אין פי' זה מושלל לגמרי (שלכן מביאו רש"י ובתור פיי ראשון), כיון שע"י הפלת הגורל שעי"ז נתחלקה לשבטים נפל כל חלק משייכותו לכל בנ"י -- לשייכות לשבט א' בלבד,
- 7. ראה דפוס ראשון דמסיים (בפי" הז מ"א) ,לכך כתב לשון גפילה".
- 8. אבל זה שבכתוב נאמר ,תפול לכם (לבנ"י)* וע*פ המ"א ,כפתן לפני משה" אינו קושיא, כי כבר פרש"י (חקת כא, כא) ,משה הוא ישראל וישראל הם משה לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור",
- 9. תו"א א, ג. ובכ"מ.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.