207

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ג. מדוע חייב צדיק גמור

לבכות?

לגבי הבינוני, אפשר היה להסביר זאת: אמנם, הבינוני "לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם"26, אך כיון שהרע אשר בו בחלל השמאלי עדיין "בתקפו כתולדתו" ו"לא נדחה כלל ממקומו"27, ובמיוחד, כיון שעלול לצוץ במחשבתו הרהור רע, אלא שהוא דוחהו מיד28, לכן נדרשת ממנו התעוררות בתשובה על כך29. ואם מצב זה, שיש רע בקרבו, אינו מעוררו עד כדי בכי בעשרת ימי תשובה, הרי "אין נשמתו שלימה".

וכן אפשר להסביר אף לגבי צדיק שאינו גמור, כיון שאף הוא עדיין לא התנתק לחלוטין מהרע שבו, אלא שנשאר בו כה מעט, עד שהרע "בטל במיעוטו וכלא חשיב"30.

אך הביטוי "כל מי שאינו בוכה..." כולל גם את הצדיק הגמור, עד שהדברים קשורים אף לאריז"ל, כדלעיל, ולכן אין מובן: מדוע הוא מוכרח לבכות בעשרת ימי תשובה?

מובן, שצדיק גמור יכול להתעורר בבכיה של תשובה, כמסופר בגמרא31 על רבי יוחנן בן זכאי, שלפני פטירתו בכה על ש"איני יודע באיזו (דרך) מוליכין אותי": מפני מדת הענוה וכדומה יכול גם צדיק גמור להיות במצב של "איני יודע..." בהערכתו את עצמו, ובהחשיבו את עצמו הרבה פחות ממצבו האמיתי32. יכול הוא לחשוב, שלא מילא את תפקידו כראוי33, ועקב כך להתעורר בבכי של תשובה.

אך השאלה היא: מדוע הוא יהיה חייב לבכות? יכולים להיות צדיקים גמורים, שאינם טועים בהערכת מצבם34, ואדרבה: "הדרך האמיתי (בעבודה) הוא שצריכים לדעת מהות עצמו... ובמעלות עצמו"35, ויודעים את מעלותיהם לאמיתתן – ועל מה הם יבכו?

ד. בכי של שמחה ובכי של מרירות

אדמו"ר הזקן מסביר בלקוטי תורה36 לגבי "מי שאינו בוכה בראש השנה ויום

הערות

  1. 26. תניא רפי"ב.
  2. 27. שם (יז, א). פי"ג (יח, א).
  3. 28. שם פי"ב (יז, ב).
  4. 29. אין להקשות גם בנוגע לבינוני, מכיון שאי"ז תלוי בבחירתו* – מהו"ע התשובה? – שהרי כ' בתניא פי"ד: ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך, וממשיך: אף כו' אעפ"כ כו' ותתקיים בו באמת השבועה שמשביעים תהי צדיק.
  5. 30. תניא פ"י.
  6. 31. ברכות כח, ב.
  7. 32. ראה לקו"ת מסעי צ, ג: שריב"ז שאמר איני יודע היינו מפני גדול ענוותנותו. עיי"ש.
  8. 33. דאל"כ, גם כשטועה כו' אי"ז שייך לתשובה ובכי' כפשוטן (ראה לקמן סעיף ז'), ומכ"ש שלא יירא שמא ידונו אותו לגיהנם.
  9. 34. ראה לעיל ע' 93 הערה 23.
  10. 35. היום יום ע' קז.
  11. 36. תצא לז, ד. וכ"כ שם לו, ג (אלא ששם אינו שולל הענין דמרה שחורה. וראה לקמן הערה 41). (לז, ד) הובא הלשון "מי שאינו בוכה כו'" (בהשמטת תיבת "כל") – אף שלפנ"ז (לו, ג) איתא "כל מי כו'" [ובפרט שבשני המקומות מבאר שבכי' זו היא כענין שאמרו גבי ר"ע. ויתירה מזו: מאמר הב' הוא ביאור על המאמר שלפניו] – כי בהביאור (לז, ד) ששולל הבכי' שמצד מ"ש, הרי בינוני ורשע אינם בכלל זה*, משא"כ בהמאמר (לו, ג) שמפרש את מאמר האריז"ל אבל אינו שולל עוד פירוש, כותב כל מי. ובזה יומתק מה שבהמאמר שם כ' "ועיקרה ביוהכ"פ", ובהביאור שם "והוא בחי' יוהכ"פ" – כי הבכי' (שבהביאור שם) ששייכת גבי צ"ג כר"ע, שהיא מדריגה גדולה", "הוא בחי' יוהכ"פ" (ומש"ש לפנ"ז "בר"ה ויוהכ"פ" – י"ל שזהו מצד בחי' יוהכ"פ שישנה גם בר"ה**); משא"כ הבכי' (שבהמאמר שם) השייכת*** גם בבינונים ורשעים, אי"ז הבחינה דיוהכ"פ, וישנה בר"ה (ועד"ז בהימים
  12. . ראה תניא פי"ד פכ"ז וריש פל"ה, שאפשר שיהי' כל ימיו במלחמה זו "כי אולי לכך נברא". ושם (פכ"ז), שלכן "אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.