177
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"ממש"21, ולא רק "בידיו", כדבריו בפירושו לפרשת ואתחנן*?
ג. ה' נמצא עם האבות ועם ישראל
כדי להבין את כל האמור לעיל יש להקדים ולהסביר את הנאמר לגבי כל – אחד מן האבות22, שהקדוש־ברוך־הוא היה עמו. ההסבר לכך בפשטות הוא: כיון שהנהגת הקדוש־ברוך־הוא עם האבות היתה באופן שלמעלה מהטבע, וכולם ראו שהצלחתם באה מהקדוש־ברוך־הוא23, לכן24 מדגישה התורה, שהקדוש־ברוך־הוא היה עמם, על אף שהוא נמצא בכל מקום – "בשמים [ ממעל ועל הארץ מתחת"*, כנאמר25 "את השמים ואת הארץ אני מלא". כלומר, הוא היה עמם בגלוי והביא להצלחתם וכדומה.
כך גם לגבי ישראל, גם26 בזמן הגלות: הכל רואים שהקדוש־ברוך־הוא משגיח עליהם – כבשה אחת בין שבעים זאבים והיא משתמרת27, ומכאן מוכח שהקדוש־ברוך־הוא נמצא עמם, כפי שכבר ראינו בגלות מצרים, שהיא הגלות הראשונה ושורש28 כל הגלויות
"והיה אלקים עמכם"29. ובדומה לכך, הרי גם כשנגאלים – "שכינה עמהם".
אך מובן, שענין זה אינו קשור למשמעות הפסוק "ושב הוי' אלקיך את שבותך" (ולא "עמך" וכדומה): ניסוח זה (שה"ושב" של הקדוש־ברוך־הוא היא: את שבותכם (את השבות שלך מהגלות) מראה, שלפני הגאולה הוא
מוגבל, כביכול, בארצות הגויים, וממילא] מגורש, כביכול, מ"ביתו"30.
הערות
- 21. משא"כ בפרש"י ר"פ וישלח. "
- *. ד, לא.
- 22. וירא כא, כב. תולדות כו, ג. שם, כח. ויצא כח, טו.
- 23. וירא שם. תולדות שם, כח.
- 24. ראה רש"י וירא שם.
- *. ראה דברים ד, לט. פרש"י שם ד, לה. והוא פשוט כ"כ – עד שאין רש"י צריך לפרש הפי' " ד"ומפניך אסתר" (בראשית ד, יד). ולכן מוציא רש"י "על פני" (יתרו כ, ג) מפשוטו "כל מקום" – ומפרשו "כל זמן".
- 25. ירמי' כג, כד.
- 26. אף שבכללות, בזה"ג, אי"ז ניכר כ"כ כבזמן הבית. שלכן הוצרך הכתוב לחדש, שגם אז "לא ירפך – מלהחזיק בך בידיו" (ואתחנן ד, לא ופרש"י שם. וראה גם בחוקותי כו, מד. ואפילו בזה"ב – מה ששכינה עמהם בזמן שהם טמאים, נאמר בסגנון של חידוש (רש"י אחרי טז, טז. מסעי לה, לד)).
- 27. ראה אסת"ר פ"י, יא. תנחומא תולדות ה.
- 28. שלכן בירידה למצרים הייתה צ"ל ההבטחה גם עלה" – מן ד' גליות (רש"י שבת פט, ב – ד"ה ארד). וראה רד"ה קול דודי תש"ט ובהנסמן שם.
- 29. ויחי מח, כא. וגם בנוגע לשאר הגליות כתיב (ואתחנן שם) "לא ירפך מלהחזיק בך בידיו" (שזהו בדוגמת "אוחז בידיו" שבפרש"י דידן).
- 30. שלכן מעתיק רש"י גם "את שבותך"* – כי מלשון זה מוכח (ראה לעיל הערה 16) "שהשכינה שרוי' עם ישראל בצרת גלותם", ולא רק דוגמת והי' אלקים עמכם" שנאמר גבי גלות מצרים. וראה לקמן הערה 37.
- . אבל אין לומר, שמכיון שבקושייתו כותב "הי' לו לכתוב והשיב את שבותך", ע"כ מעתיק תיבות אלו (את שבותך) לפני פירושו (ראה לעיל הערה 2) – כי מצד הקושיא מספיק שיכתוב "והשיב את", או בהוספת "גו'".
רש"י על דברים ד׳:ל״ה - הטקסט מספריא
הראת. כְּתַרְגּוּמוֹ "אִתְחֲזֵיתָא"; כְּשֶׁנָּתַן הַקָּבָּ"ה אֶת הַתּוֹרָה פָּתַח לָהֶם שִׁבְעָה רְקִיעִים, וּכְשֵׁם שֶׁקָּרַע אֶת הָעֶלְיוֹנִים כָּךְ קָרַע אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וְרָאוּ שֶׁהוּא יְחִידִי, לְכָךְ נֶאֱמַר "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת":
הראת — Understand this as the Targum has it: Thou hast been shown. When the Holy One, blessed be He, gave the Torah, He rent open to them the seven heavens, and just as he rent open the higher regions so did He rend open the lower, so that they saw that He was alone (sole God). On this account it is stated, "Thou hast been shown that thou mayest know [that the Lord is God, there is none besides Him]" (Pesikta Rabbati 20 towards the end).
רש"י על דברים ד׳:ל״א - הטקסט מספריא
לא ירפך. מִלְּהַחֲזִיק בְּךָ בְּיָדָיו, וּלְשׁוֹן לֹא יַרְפְּךָ לְשׁוֹן לֹא יַפְעִיל הוּא – לֹא יִתֵּן לְךָ רִפְיוֹן, לֹא יַפְרִישׁ אוֹתְךָ מֵאֶצְלוֹ, וְכֵן "אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ" (שיר השירים ג') שֶׁלֹּא נִנְקַד אֶרְפֶּנּוּ; כָּל לְשׁוֹן רִפְיוֹן מוּסָב עַל לְשׁוֹן מַפְעִיל וּמִתְפַּעֵל, כְּמוֹ "הַרְפֵּה לָהּ" (מלכים ב ד') – תֵּן לָהּ רִפְיוֹן, "הֶרֶף מִמֶּנִּי" (דברים ט') – הִתְרַפֵּה מִמֶּנִּי:
לא ירפך means, He will not let loose of thee so as not to hold thee fast by His hands. The expression לא ירפך is an expression signifying: He will not cause something (our Hiphil) — He will not give thee any looseness, i.e. He will not separate you from Him. Similar is (Song 3:4) “I hold him fast, and I will not let him loose (אַרְפֶּנוּ )”, which is not vowelled אֶרְפֶּנוּ (which is Kal and an impossible form of the root רפה “to be loose”). Always the expression “letting slack (רפה)” in the Hiphil refers to one who causes looseness to others or to one who causes it to himself. For example (2 Kings 4:2) הרפה לה means, “give her looseness”; (Deuteronomy 9:14) הרף ממני means, “Give looseness to thyself from off me”.
מדרש תנחומא, תולדות ה׳ - הטקסט מספריא
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי (ישעיה נד, יז). אַתָּה מוֹצֵא, יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, רְאֵה הֵיאַךְ הָאֻמּוֹת מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּנוּ, אֵין לָהֶם מְלָאכָה אַחֶרֶת אֶלָּא יוֹשְׁבִין וּמִתְיָעֲצִין עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם (איכה ג, סג). אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַה הֵן מוֹעִילִין? גּוֹזְרִין עֲלֵיכֶם גְּזֵרוֹת וַאֲנִי מְבַטְּלָן וְשׁוֹבְרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי מַנְגִּינָתָם. כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ וְגוֹ' (בראשית יד, כ).
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה וְגוֹ' (שמות א, כב). וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת, מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה (איכה ג, לז). פַּרְעֹה צִוָּה, ה' לֹא צִוָּה, אֶלָּא וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ.
הָמָן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, וַה' לֹא בִּקֵּשׁ, וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים וְגוֹ' (אסתר ט, א). בָּלָק וּבִלְעָם בִּקְשׁוּ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, וַה' לֹא בִקֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וְגוֹ' (דברים כג, ו). לְפִיכָךְ כְּתִיב: מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי, ה' לֹא צִוָּה. הֱוֵי, כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח. אַדְרִיָּאנוֹס אָמַר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, גְּדוֹלָה הַכִּבְשָׂה הָעוֹמֶדֶת בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים. אָמַר לוֹ: גָּדוֹל הוּא הָרוֹעֶה שֶׁמַּצִּילָהּ וְשׁוֹמְרָהּ וְשׁוֹבְרָן לְפָנֶיהָ. הֱוֵי, כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.