176

הערות

1. 17. אבל ממה שנאמר "ושבתי" גם בגליות שאר האומות (שאין שייך ח"ו לומר ששכינה עמהם), מוכח שהלשון "ושב" שייך גם כשאין הוא עצמו נמצא ב"גלות" ורק שבא לשם להשיב את שבותך (ופי' "את שבותך" לפ"ז הוא כפשוטו, ולא עם שבותך). ומה שזקוק רש"י לפי' הראשון [ועד – שפי' השני כותבו לאחרונה וגם בל' "ועוד י"ל" – ראה להלן הערה 38] הוא – כי ממ"ש ושב הוי' אלקיך משמע, שהטעם להענין הנרמז ב"ושב" (ולא והשיב) הוא – (לפי ש)"הוי' אלקיך", והרי הענין ד"גדול יום קיבוץ גליות" הוא גם "בגליות שאר האומות". וראה לקמן הערה 20. ועפ"ז יומתק מה שרש"י כותב "עם ישראל" ולא "עמהם".
2. 18. ואין לומר, שמה שרש"י אינו מסתפק בפירושו הראשון הוא, כי לפי פי' זה הול"ל בכתוב "עם שבותך": א) גם לפי פי' הא', הענין שהקב"ה ישוב עמהם הוא רק מה שהכתוב מלמדנו בלשון "ושב", אבל עיקר פירוש הכתוב הוא – שהוי' אלקיך ישיב את שבותך (כנ"ל הערה 6). ב) לעיל (כט, יח) נאמר "למען ספות הרוה את "הצמאה", ופירושו הוא (רש"י שם) "עם המזיד". ובפרט שרש"י שם כותב "עם המזיד" דרך אגב ולא בסגנון של חידוש.
3. 19. במשכיל לדוד כאן, שכוונת רש"י בזה היא להוכיח, שמכיון שגדול יום קיבוץ גליות כו', שייך לומר "ושב" (ולא "והשיב") גם באם לא היתה השכינה עם ישראל בצרת גלותם. ועל זה באה הראי' מ"ושבתי את שבות בני עמון", אף ש"ודאי לא שייך חלילה לומר שהכינה עמהם". אבל לפ"ז קשה: איך למדו רבותינו מכאן (גם באם הי' נאמר "ושב" רק פ"א – ראה לעיל הערה
4. 20. ומה שלמדו מכאן ששכינה שרוי' עם ישראל בצרת גלותם (ראה לעיל הערה 17) – אף שגם לפי ה"ועוד י"ל" מובן הדיוק "הוי' אלקיך" – ראה לקמן הערה 40.
5. 15. שהשכינה שרוי' עם ישראל בצרת גלותם?