ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה ב

112

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־3 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מועילה³⁰: עצם העובדה, שהתורה מסרה את הענישה בידי בית דין של מטה, אשר אין ביכולתם לדעת את הנעשה בלבו של האדם, מוכיחה שהעונש קשור לענינים הגלויים של האדם שאינם משתנים על ידי התשובה שבלב³¹.

ולפי זה יובן מדוע קובעת התורה לגבי עיר הנדחת, ש"אם חזרו ועשו תשובה, מוטב", כי העונש של עיר הנדחת קשור בעיקר לענינים שבלב, כדלהלן בסעיף י', וענינים אלו בודאי משתנים על ידי התשובה שבלב.

י. אחדות מלאה רק אצל ישראל

המושג "ציבור" – "קהל" – קיים רק אצל יהודים, ולא אצל בני נח³². אף כאשר הם מתכנסים יחדיו, נשאר כל אחד מהם מציאות "פרטית" לעצמו, ואין הם מתחברים ומתאחדים להיות מציאות אחת³³.

הסיבה לכך היא: ישראל, אשר "שורש נפשם בהוי' אחד", הם מציאות אחת³⁴. ואילו על אומות העולם נאמר "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים" – "הפרידן מאחדותו"³⁵, ולכן אין אצלם התחברות ואחדות.

אמנם, אחדותם של ישראל היא מצד שורש נפשם, ואילו מצד "הגופים (הרי הם) מחולקים"³⁴, אך הנשמה משפיעה גם על גופם, שגם מצד הגוף הם יהיו "קהל" אחד³⁶, ולפיכך הם "גוי אחד (גם) בארץ"³⁷.

לכן נקבעה ההלכה לגבי עיר הנדחת, שגם הנכסים של אנשי העיר אינם נכסי יחיד, אלא הם נעשים נכסי העיר – כי אחדותם של ישראל חלה גם על נכסיהם³⁸.

הערות

30. ועפ"ז יובן מ"ש התוס' (כתובות ל, ריש ע"ב) [לענין "דין ד' מיתות"] "דע"י תשובה הקב"ה מיקל ולפעמים מוחל לגמרי" – דלכאורה: מדוע ע"פ רוב רק "מיקל" ורק לפעמים מוחל לגמרי, ומ"ש מחייבי כריתות שאמרו בהם (מכות יג, ב) "שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן" (היינו שתמיד מוחלין להן ולא – "מקילין") – כי מכיון ש"דין ד' מיתות" הוא תמורת מיתת ב"ד שלמטה, הרי מכיון שבנוגע ב"ד שלמטה מחוייבים הם מיתה (אליבא דאמת) גם לאחרי שעשו תשובה, לכן, בכדי לבטל עונש זה גם מלמעלה, צריך לתשובה יתירה כו'. ועפ"ז יובן בפשטות [נוסף למה שמבואר בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 137 הערה א' להערה 27] מה שקושיית התוס' שם היא על "דין ד' מיתות" שמחדש בגמרא שם, ולא מחייבי כריתות ביד"ש.
31. ראה לקמן סי"ב ובהערה 46.
32. נזיר סא, ריש ע"ב.
33. צפע"נ מהדו"ת יג, ב. וראה גם צפע"נ עה"ת בראשית ע' מ. צז.
34. תניא פרק לב.
35. ואתחנן ד, יט. וראה דרמ"צ נט, סע"ב ואילך.
36. ראה לעיל ע' 96.
37. ראה אגה"ק ס"ט (קיד, א).
38. ומה שגם בסדום הי' הגדר ד"עיר הנדחת", היינו לפי שקודם מ"ת, לא היתה עדיין ההבדלה שבין ישראל לעמים. ולכן בנוגע לע"ז [שהיא מז' המצות שגם ב"נ נצטוו עליהם*], הי' אפשר להיות מציאות ד"צבור" גם בב"נ.

מצוטט ב־3 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך לז ‹ שמיני ‹ שיחה א ‹ 26 לקו"ש ח"ט ע' 112

תורת מנחם 2

ל - שנת תשכ"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"א לקו"ש ח"ט ע' 112
לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. אחרון של פסח, ה'תשכ"ד לקו"ש ח"ט ע' 112

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 41 עמודים.