107

ולכן, כיון שלפני שעשו תשובה, כאשר התברר ש"הודחה כולה" או "רובה", הם כבר נתחייבו בבית דין של מטה בעונשים המגיעים לאנשי עיר הנדחת, כי במקרה של עיר הנדחת אין צורך בהתראה מושלמת, כיצד יכולה התשובה לבטל את העונשים – להיפך מהכלל ש"אין בית דין של מטה מוחלין להן"?

ב. אין אפשרות להקל בעונש

הגאון הרוגוטשובי⁹ מבאר את שיטת הרמב"ם באופן שונה. הוא מסביר, שבדבריו "אם חזרו ועשו תשובה, מוטב" אין הרמב"ם מתכוון לומר שאין מגיע להם עונש כלל, אלא הוא מתכוון, שאין חל עליהם הדין של עיר הנדחת.

לגבי עיר הנדחת קובעת ההלכה¹⁰, שגם את הנשים והטף של אלה שעבדו עבודה זרה, ואף את "כל נפש חיה אשר בה", הורגים לפי חרב, עד כדי "ושרפת באש את העיר ואת כל שללה", ואפילו את "נכסי הצדיקים שבתוכה". ועל כך אומר הרמב"ם "אם חזרו ועשו תשובה, מוטב", שאין מענישים את הנשים ואת הטף וכו'. אך לעובדי העבודה זרה עצמם מגיע עונש מיתה (סקילה) גם לאחר ש"חזרו ועשו תשובה", כי התשובה אכן אינה מועילה לגבי פרט זה.

אך גם הסבר זה אינו מובן: הכלל "אם עשו תשובה אין בית דין של מטה מוחלין להן" קובע, כפי שמובן גם מהסיבה לכך, כדלעיל, שאין לו לדיין אלא שעיניו רואות", שעל ידי ש"עשו תשובה" אין משתנה פסק הדין של בית של מטה, ואם כך, אין בכוח תשובה זו לשנות או להקל את העונש, ולא רק לבטלו לחלוטין. לפיכך, כיון שלפני שחזרו ועשו תשובה נתחייבו אנשי עיר הנדחת בעונש החמור, שגם נשיהם וטפם צריכים להיהרג, ואף "ממונם אבד"¹¹, כיצד יכול בית דין של מטה לבטל עונש זה מפני ש"עשו תשובה"?

ג. "אין למדין מקודם מתן תורה"

מהו, בכלל, המקור לפסקו של הרמב"ם, ש"אם חזרו ועשו תשובה, מוטב"? הגאון הרוגוטשובי אומר⁹, שהמקור להלכה זו הוא הפסוק¹² "ארדה נא ואראה...", המופיע בענין סדום: סדום הוגדרה כעיר הנדחת¹³, וכיון