77
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
את דברי הנביאים ממשה רבינו ע"ה והלאה, ואדרבה – זהו יסוד ועיקר באמונה, כדברי הרמב"ם: "מיסודי הדת לידע שהא־ל מנבא את בני האדם"44 – אך דוקא כאשר אין גילוי – "עזבני" ו"שכחני" – כאשר נמצאים בדרגה של "עקב", ובכל זאת קיימת עבודה של "תשמעון", אין מסתפקים בגילויים ומגיעים להמשכת העצמות45.
אך כיון שהתכלית היא, כדלעיל בסעיף ז', שתהיינה שתי המעלות – שגם הדרגה של אלקות הנעלית לחלוטין מהנבראים תהיה בבחינת ראיה – על כך לאחר מכן פרשת "ראה אנכי" – שגם ב"אנכי" יש "ראה".
לכן ההפטרה של פרשת ראה46 היא "עניה סוערה לא נחמה", שאמירת "ציון עזבני..." מביאה לידי אמירת הנביאים שלוחי ה' "עניה סוערה לא נחמה", אך כיון שגילוי זה בא לאחר העבודה מלמטה – "ותאמר ציון..." – לכן, למרות שגם הוא בא על ידי הנביאים, בכל זאת משמעותו היא43, שהנחמה שעל ידי הנביאים אינה מספקת, והקדוש־ברוך־הוא מסכים* שכנסת ישראל צודקת בטענתה "עזבני ה'..." – שאכן "עניה סוערה לא נחמה", ויש צורך, כפי שרואים בהפטרה הבאה, ב"אנכי אנכי הוא מנחמכם"47.
ט. מחודש אב לחודש אלול
לפי האמור לעיל מובן מדוע קוראים תמיד את פרשת עקב בחודש אב, ואת פרשת ראה – בשבת מברכים אלול, או בראש חודש אלול עצמו:
אב הוא חודש של דינים48, והוא מארבעים הימים האמצעיים שהיו "בכעס"49. ואילו אלול הוא חודש הרחמים50, והוא מארבעים הימים האחרונים, שהיו "ברצון"49.
הערות
- 44. הל' יסוה"ת רפ"ז. וראה ג"כ פירוש המשניות ר"פ חלק יסוד הששי (והשביעי).
- 45. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 93 ובהערה 42.
- 46. ברוב השנים. משא"כ כשחל בר"ח. אבל גם אז הוא רק לפי שהפטרת עני' סוערה נדחית מהפטרת השמים כסאי (ראה ב"ח סתכ"ה).
- 43.
- *. שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו ש"עני' סוערה גו'" – היא נבואה, "שהא־ל מנבא את בנ"א".
- 47. וי"ל, שהסדר של ג' הפטרות אלו – אתעדל"ע מצד עצמה, אתעדל"ת, ואתעדל"ע שלאחרי אתעדל"ת (שכוללת ב' המעלות – ראה לעיל סעיף ז') – הוא כסדר ג' מדות הראשונות חג"ת (כי "שבעה דנחמתא" הם כנגד ז' המדות, וג' הראשונות – חג"ת): חסד – המשכה, גבורה – העלאה, ותפארת – התכללות משתיהן.
- 48. זהר שמות יב, רע"א. ושם משמע שקאי על כל החדש (וראה גם מג"א או"ח ר"ס תקנא). אבל בזהר יתרו עח, ב (הובא בניצוצי אורות לזהר שמות שם. וראה גם קרבן נתנאל להרא"ש תענית פ"ד ס"ה), שזהו רק עד ת"ב. (ולהעיר מניצוצי אורות יתרו שם: "ששליטתו בס'* ימים").
- 49. רש"י פרשתנו יו"ד, יו"ד.
- 50. ראה או"ח ר"ס תקפא. לקו"ת ראה לב, א ואילך.
- . כן הוא בנצו"א שם, ולכאורה ברור שצ"ל בט'. ויל"ע בדפוס הא' דנצו"א.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז׳ - הטקסט מספריא
מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו מיד רוח הקודש שורה עליו ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר.
הנביאים מעלות מעלות הן כמו שיש בחכמה חכם גדול מחבירו כך בנבואה נביא גדול מנביא וכולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום בחזיון לילה או ביום אחר שתפול עליהן תרדמה כמו שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה כמו שנאמר באברהם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו וכמו שנאמר בדניאל והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח.
הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכיות ושעבודן וכמו החיות שראה יחזקאל והסיר נפוח ומקל שקד שראה ירמיה והמגלה שראה יחזקאל והאיפה שראה זכריה וכן שאר הנביאים מהם אומרים המשל ופתרונו כמו אלו ויש שהן אומרים הפתרון בלבד ופעמים אומרים המשל בלבד בלא פתרון כמקצת דברי יחזקאל וזכריה וכולן במשל ודרך חידה הם מתנבאים.
כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה וזהו שנאמר והמה מתנבאים כלומר מהלכין בדרך הנבואה עד שינבאו כמו שאתה אומר פלוני מתגדל.
אלו שהם מבקשין להתנבא הם הנקראים בני הנביאים ואף על פי שמכוונים דעתם אפשר שתשרה שכינה עליהן ואפשר שלא תשרה.
כל הדברים שאמרנו הם דרך נבואה לכל הנביאים הראשונים והאחרונים חוץ ממשה רבינו רבן של כל הנביאים ומה הפרש יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים שכל הנביאים בחלום או במראה ומשה רבינו מתנבא והוא ער ועומד שנאמר ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו כל הנביאיםע"ימלאך לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה משה רבינו לא על ידי מלאך שנאמר פה אל פה אדבר בו ונאמר ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ונאמר ותמונת ה' יביט כלומר שאין שם משל אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל הוא שהתורה מעידה עליו במראה ולא בחידות שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו:כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין ומשה רבינו אינו כן הוא שהכתוב אומר כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חבירו כך היה כח בדעתו של משה רבינו להבין דברי הנבואה והוא עומד על עומדו שלם כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו משה רבינו אינו כן אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו ואינו צריך לכוין דעתו ולהזדמן לה שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכל עת שנאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ובזה הבטיחו האל שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צרכי הגוף כלם כשאר העם לפיכך אין פורשין מנשותיהם ומשה רבינו לא חזר לאהלו הראשון לפיכך פירש מן האשה לעולם ומן הדומה לו ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.
הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד להרחיב לבו ולהוסיף דעתו עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה לכונן אותם ולהודיעם מה יעשו או למונעם ממעשים הרעים שבידיהם וכשמשלחים אותו נותנין לו אות ומופת כדי שידעו העם שהאל שלחו באמת ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו ואעפ"כ מצוה לשמוע לו הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה [הוא] מעמידים אותו על חזקתו שבכך נצטוינו כמו שנצטוינו לחתוך את הדין ע"פ שני עדים כשרים ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו ונאמר כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.
רש"י על דברים י׳:י׳ - הטקסט מספריא
ואנכי עמדתי בהר. לְקַבֵּל הַלּוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וּלְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ לְמַעְלָה כַּמָּה עָמַד בָּהָר בַּעֲלִיָּה אַחֲרוֹנָה זוֹ, חָזַר וְהִתְחִיל בָּהּ:
כימים הראשנים. שֶׁל לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, מַה הֵם בְּרָצוֹן אַף אֵלּוּ בְּרָצוֹן, אֲבָל הָאֶמְצָעִיִּים שֶׁעָמַדְתִּי שָׁם לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם הָיוּ בְכַעַס:
ואנכי עמדתי בהר AND I REMAINED ON THE MOUNT to receive the last (second) tablets. — Since it does not state above (v. 2) how long he remained on the mount at this last ascent, he begins again with it (with that incident).
כימים הראשנים AS THE FORMER DAYS — those of the first tablets. How was it with those? They were passed in God’s goodwill! So these, too, were passed in God’s goodwill. But the intervening forty days when I remained there to pray for you were passed in God’s anger (Seder Olam 10; cf. Rashi on Deuteronomy 9:18).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.