76
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
דוקא על ידי עבודה באופן של אתערותא דלתתא, ואילו באתערותא דלעילא כשלעצמה מגיעים רק לדרגת חיצוניות האור37, שיש לה קשר מסויים לנבראים, לכן הראיה הבאה כמתנת חנם היא רק בדרגת הגילויים החיצוניים, ואינה מביאה לידי ההתבטלות האמיתית, כאמור לעיל בסעיף ד', לגבי הדרגה של "להשתחוות" הנובעת מ"ליראות" בבית המקדש38, שבהשתחויה זו היתה מעורבת גם מציאות הנברא.
זהו גם ההסבר לכך שהנחמה של שבת פרשת ואתחנן, שבת נחמו, היא על ידי הנביאים: כיון שבהמשכה מלמעלה למטה, ה"מטה" תופס מקום, לכן באה המשכה זו באופן שהמטה יוכל להשיגו39.
לאחר מכן צריכה העבודה להיות באופן של אתערותא דלתתא – מישראל לאלקות, מצד עבודתם העצמית40, ולא מצד גילוי האור מלמעלה. זוהי המשמעות של "והיה עקב תשמעון", שגם בדרגה של "עקב", שאלקות אינה מאירה בה בגילוי, היהודי מתבטל41 ומכניע את עצמו כלפי הקדוש־ברוך־הוא באופן של "תשמעון"42.
משום כך, ההפטרה של פרשת עקב היא "ותאמר ציון עזבני ה' ואד' שכחני", שמרירות זו אינה נובעת מגילוי האור מלמעלה – להיפך, זהו מצב של "עזבני" ו"שכחני" – אלא מצד ה"מטה" עצמו.
הדבר קשור למבואר במדרש43, ש"ותאמר ציון..." היא תשובה ל"נחמו נחמו...": לאחר שהקדוש־ברוך־הוא אומר לנביאים שהם ינחמו את ישראל, אומרת על כך כנסת ישראל "עזבני ה' ואד' שכחני" – הם חפצים בנחמת הקדוש־ברוך־הוא בעצמו, ולא על ידי נביאים. ולכאורה: בני ישראל שמעו
הערות
- 37. לקו"ת שה"ש כב, ג. כג, ד ואילך.
- 38. ראה אוה"ת פ' ואתחנן (ע' סה, צג ובהנסמן שם), שבאם היו ממלאים בקשתו של משה "אעברה נא ואראה", לא הי' ענין הגלות כלל. ועפ"ז תומתק השייכות ד"אעברה נא ואראה" דפ' ואתחנן לענין "ליראות ולהשתחוות" דביהמ"ק.
- 39. ראה עד"ז לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 128 שגם הניסים הבאים בדרך המשכה מלמעלה למטה, מכיון שישנה איזו תפיסת מקום להמטה לגבי המשכה זו (שהרי ענינה הוא – שתהי' ההמשכה למטה), יש להם אחיזה בטבע – גדרי המטה.
- 40. להעיר גם מההפרש שבין פרשת שמע (שבפ' ואתחנן) לפרשת והי' אם שמוע (שבפ' עקב), שבפרשת שמע נאמר "ושננתם" קודם ל"וקשרתם גו'" – תלמוד גדול, ובפ' והא"ש נאמר "וקשרתם גו'" לפני "ולמדתם גו'" – מעשה גדול (אוה"ת ד"ה ושננתם). והרי תלמוד הוא דוגמת המשכה שמלמעלה, ומעשה – עבודה שמצד המטה (כמובן מאוה"ת שם). וראה לקמן ע' 81 ואילך.
- 41. להעיר גם מזה, שהחידוש שבפ' והא"ש (דפ' עקב) הוא "אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות" (רש"י פרשתנו יא, יח. מספרי שם, יז).
- 42. ועפ"ז יומתק מה שהמאמר ד"ה וכתבתם תרכ"ט נאמר בפ' עקב (והוא המאמר ד"ה זה שבאוה"ת – נסדר ע"י כ"ק אדמו"ר הצ"צ ג"כ בדרושי פ' עקב) – אף שהפסוק "וכתבתם גו'" נאמר גם בפ' ואתחנן שלפני פ' עקב – כי תוכן מאמר זה הוא, מעלת ענין השמיעה וקב"ע – אזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים.
- 43. הובא באבודרהם בסדר הפרשיות והפטרות.
רש"י על דברים י״א:י״ח - הטקסט מספריא
ושמתם את דברי. אַף לְאַחַר שֶׁתִּגְלוּ הֱיוּ מְצֻיָּנִים בַּמִּצְווֹת, הַנִּיחוּ תְּפִלִּין, עֲשׂוּ מְזוּזוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָכֶם חֲדָשִׁים כְּשֶׁתַּחְזְרוּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו ל"א) הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים (ספרי):
ושמתם את דברי AND YE SHALL PLACE MY WORDS [UPON YOUR HEART] — Even after you have been banished make yourselves distinctive by means of My commands: lay Tephillin, attach Mezuzoth to your doorposts, so that these shall not be novelties to you when you return. Similarly does it state, (Jeremiah 31:21) “Set thee up distinguishing marks” (Sifrei Devarim 43:34).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

