174
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וכדי שידעו לאיזה חטא כוונתן, הן הקדימו וציינו שהוא לא השתתף בחטא המתלוננים ולא בעדת קרח, ואז כבר יבררו וימצאו שהוא היה ה"מקושש עצים" או, לפי הפירוש השני, "מן המעפילים"15.
ה. "אנו במקום בן עומדות"
כדי להבין מדוע חשוב היה להן להודיע שאביהן היה מקושש העצים או מן המעפילים, יש להבין תחילה את טענתן של בנות צלפחד "למה יגרע שם אבינו...תנה לנו אחוזה..."16, אשר סיפורן "אבינו מת במדבר.. כי בחטאו מת" מהווה הקדמה לטענתן זו:
מדבריהן "למה יגרע שם אבינו..." מוכח בפשטות, שתביעתן היתה לקחת את "חלק אביהן" עצמו17, ולא רק את18 "חלקו של צלפחד עם אחיו בנכסי חפר19, כפי שלקחו שאר בניו ונכדיו של חפר מנחלתו,
כי למרות ש"לבאי הארץ נתחלקה הארץ"20, והרי צלפחד לא היה מבאי הארץ, בכל זאת טענתן היתה, שכשם שאילו היה צלפחד מותיר אחריו בן (בן עשרים) היה מגיע לו חלק בארץ, כך כאשר "אין לו בן" הרי "אנו במקום בן עומדות"21, ומגיע להן חלק זה.
אך, לכאורה, אין לטענה זו מקום: כיון ש"לבאי הארץ נתחלקה הארץ", הרי אף אילו היה לצלפחד בן בין באי הארץ, הוא לא היה מקבל את חלקו של צלפחד, אלא את חלקו שלו, משום שהבן היה מבאי הארץ. ומהו המקום לטענתן שמשום ש"אנו במקום בן עומדות" מגיע להן חלקו של
הערות
- 15. ומה שנקטו שני ענינים אלו דוקא – מתלוננים ועדת קרח – ראה להלן הערה 33, צלפחד22?
- 16. פרשתנו כז, ד.
- 17. וכמפורש ברש"י (לקמן פסוק ז) 'נתן תתן – שני חלקים, חלק אביהן שהי' מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר'. וממ"ש רש"י (שם לפנ"ז) 'יפה תבעו' – מוכח שזו היתה תביעתן – וכפשטות הלשון: למה יגרע שם אבינו – חלק אביהן; תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו – חלקו עם אחיו בנכסי חפר.
- 18. כתירוץ הש"ס (ב"ב קיח, א) אליבא דמ"ד לבאי הארץ נתחלקה הארץ.
- 19. ברשב"ם לב"ב שם (ד"ה אלא): למה יגרע שם אבינו .. שהי' לו לזכות עם אחיו בנכסי חפר זקננו. אבל – נוסף לזה שפשטות הלשון 'למה יגרע שם אבינו' מורה שתבעו חלק אביהן גופא* – להפירוש 'לחזרה וליטול בנכסי חפר', מכיון שתביעתן היתה (לא על חלק אביהן גופא, כ"א) שינתן להם מהחלק שנטלו אחיו (או בני אחיו) של צלפחד, לא הוצרכו להקדים "והוא לא הי' גו'", שהרי גם בני המתלוננים נטלו בזכות אבי אביהן (כקושיית התוס' שם ע"ב ד"ה ולמאן דאמר).
- 20. ראה רש"י לעיל כו, נה.
- 21. רש"י כז, ד.
- 22. וכקושיית הש"ס (ב"ב קיח, א) אמאי צווחן הא ליתי' דלשקול.
- . ולהעיר, שאפילו בש"ס כן היא הסברא ראשונה. שלכן מקשה בב"ב שם "אמאי צווחן" – אף שמפורש בדברי ר' יונתן (שם קיז, א) 'וכאן מתים יורשין חיין'.
בבא בתרא קי״ח א - הטקסט מספריא
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, מַאי ״לָרַב תַּרְבּוּ נַחֲלָתוֹ״? קַשְׁיָא.
וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הַיְינוּ דְּקָא צָוְוחָן בְּנוֹת צְלָפְחָד. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, אַמַּאי צָוְוחָן? הָא לֵיתֵיהּ דְּלִשְׁקוֹל!
אֶלָּא לַחֲזָרָה, וְלִיטּוֹל בְּנִכְסֵי חֵפֶר.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הַיְינוּ דְּקָא צָוְוחָן בְּנֵי יוֹסֵף – דִּכְתִיב: ״וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, מַאי קָא צָוְוחִי? כּוּלְּהוּ שְׁקוּל!
מִשּׁוּם טְפָלִים דַּהֲווֹ נְפִישִׁי לְהוּ.
אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, לָא הֲוָה חַד דְּלָא שָׁקֵיל; דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ הֲוָה חַד דְּלָא שָׁקֵיל, אִיבְּעִי לֵיהּ לְמִצְוַוח! וְכִי תֵּימָא: דִּצְוַוח וְאַהֲנִי – כַּתְבֵיהּ קְרָא, דִּצְוַוח וְלָא אַהֲנִי – לָא כַּתְבֵיהּ קְרָא; הָא בְּנֵי יוֹסֵף – דְּצָוְוחִי וְלָא אַהֲנִי, וְכַתְבִינְהוּ קְרָא!
הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאִיזְדְּהוֹרֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ יְהוֹשֻׁעַ – דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם עַם רַב אַתָּה, עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה״. אֲמַר לְהוּ: לְכוּ וְהַחְבִּאוּ עַצְמְכֶם בִּיעָרִים, שֶׁלֹּא תִּשְׁלוֹט בָּכֶם עַיִן רַע.
But according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, what does the verse: “To the more you shall give the more inheritance” teach? It is obvious that larger families will receive more land due to their greater numbers. The Gemara concludes: This poses a difficulty to one who holds that opinion.
The Gemara presents the second question. And Rav Pappa said to Abaye: Granted, according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, this is why the daughters of Zelophehad cried out in protest of the fact that they would be denied their father’s portion, to which he was entitled as one who left Egypt. But according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, why did they cry out in protest; after all, Zelophehad was not there to take his portion, so his daughters should have no claim to the land?
Abaye answers: Rather, according to this opinion, the protest of Zelophehad’s daughters was in reference to the returning of the portions from the generation that entered Eretz Yisrael to the generation that left Egypt, as described in the baraita above. And accordingly, Zelophehad’s daughters demanded to take their portion in the property of their grandfather Hepher, who received land posthumously through his children, their uncles.
The Gemara presents Rav Pappa’s third question: Granted, according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, this is why the descendants of Joseph cried out in protest of the fact that they would receive an inadequate portion of land due to the fact that they had proliferated greatly in the wilderness. As it is written: “And the children of Joseph spoke to Joshua, saying: Why have you given me but one lot and one part for an inheritance, seeing I am a great people, because the Lord has blessed me thus” (Joshua 17:14). But according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, what is the reason they were crying out? They were all entitled to take their own portion of land and should have had no cause for complaint.
The Gemara answers: They protested due to the children, as they had many children who were not entitled to a portion of the land.
Abaye said: Learn from the fact that the Bible records the complaints of only the daughters of Zelophehad and the descendants of Joseph that there was not one other individual who did not take a portion of land; as if it enters your mind that there was even one other who did not take a portion of land, he should have cried out in protest. And if you would say: The verse wrote about one who cried out and his protest was effective, and the verse did not write about one who cried out and his protest was not effective, that is difficult. But there is the counterexample of the descendants of Joseph, who cried out and their protest was not effective, and the verse wrote about them.
The Gemara rejects Abaye’s inference: Generally, the verse would not record an instance where one cried out if his protest was not effective, and there, the verse includes the protest of Joseph’s descendants in order to teach us a measure of good advice: That a person should be wary of the evil eye. And this is what Joshua said to them, as it is written: “And Joshua said unto them: If you be a great people, go up to the forest, and cut down for yourself there in the land of the Perizzites and of the Rephaim” (Joshua 17:15). Joshua said to them: Go and conceal yourselves in the forests so that the evil eye will not have dominion over you.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.