172
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מסבירים המפרשים5, שהן אמרו "בחטאו מת", כלומר: "בחטאו לבדו ולא החטיא את אחרים עמו", כדי להבהיר שמגיע לצלפחד חלק בארץ ישראל.
אך קשה לקבל הסבר זה, כי:
א) אין אנו מוצאים בשום מקום, שלמחטיא את אחרים לא היה חלק בארץ6.
ב) מכך שרש"י כותב את המלים "בחטאו לבדו..." רק לאחר שהוא מפרש "נזקקו לומר לא בחטא מתלוננים...", ואילו לפני כן – באומרו "לפי שהיו באות לומר בחטאו מת", אין הוא מפרש "בחטאו לבדו...", ניכר, שבאומרן "בחטאו מת" התכוונו בנות צלפחד לדבר נוסף, מלבד "בחטאו לבדו", וכוונתן זו כל כך פשוטה, עד אשר רש"י אינו צריך לפרשה כלל.
ג. "מקושש עצים היה" או "מן המעפילים היה"
באותו "דבור המתחיל" ממשיך רש"י ואומר: "רבי עקיבא אומר: מקושש עצים היה, ורבי שמעון אומר: מן המעפילים היה".
ובכך אין מובן:
א) בפסוק נאמר "בחטאו מת", ואין נאמר באיזה חטא מדובר. מנין, אפוא, מסיק רש"י, שלפי "פשוטו של מקרא" הרי "מקושש עצים היה" או "מן המעפילים היה"?
ב) כאשר מביא רש"י שני פירושים, הרי זה משום שבכל אחד מהם יש מעלה מסויימת. יש להבין: מהו היתרון של הפירוש "מקושש עצים היה" על הפירוש "מן המעפילים היה", ומהו היתרון של הפירוש "מן המעפילים היה" על "מקושש עצים היה"?
ג) כפי שהוסבר פעמים רבות, אין רש"י מציין בפירושו את שמו של בעל המאמר, אלא אם כן נוסף על ידי כך הסבר בדרך הפשט לפירוש המובא.
הערות
- 5. רא"ם וגו"א כאן.
- 6. בגו"א כאן מוכיח שבאם הי' מחטיא אחרים לא הי' לו חלק בארץ מזה שמתלוננים ועדת קרח לא היו להם חלק בארץ אבל: א) גם בנוגע להמתלוננים ועדת קרח גופא לא מצינו בשום מקום (בדרך הפשט) שלא הי' להם חלק בארץ. ב) ואפילו בדרך ההלכה – (א) המקור לזה שמתלוננים ועדת קרח לא הי' להם חלק בארץ היא מזה גופא שאמרו בנות צלפחד "והוא לא הי' וגו'" (ב"ב שם). (ב) רק 'מתלוננים שבעדת קרח' לא הי' להם חלק בארץ, אבל המתלוננים שלאחר מעשה קרח (ראה לעיל הערה 2), מכיון ש'וילונו כל עדת בני ישראל' (שבפשטות קאי אכל ישראל), הרי אין שייך לומר שלא הי' להם חלק בארץ. ג) כל הענין שמתלוננים כו' לא הי' להם חלק בארץ שייך לכאורה רק למ"ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ (ואלה שחטאו – אבדו חלקם וע"ד שלח יד, לח. וראה לקמן הערה 28), ובמילא, אין לזה מקום בדרך הפשט לפי שיטת רש"י (פרשתנו כו, נה) שלבאי הארץ נתחלקה הארץ.
- 7. שלח טו, לב.
- 8. שבת צו, סע"ב.
רש"י על במדבר כ״ו:נ״ה - הטקסט מספריא
לשמות מטות אבתם. אֵלּוּ יוֹצְאֵי מִצְרַיִם; שִׁנָּה הַכָּתוּב נַחֲלָה זוֹ מִכָּל הַנְּחָלוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁכָּל הַנְּחָלוֹת הַחַיִּים יוֹרְשִׁים אֶת הַמֵּתִים וְכָאן מֵתִים יוֹרְשִׁים אֶת הַחַיִּים, כֵּיצַד? שְׁנֵי אַחִים מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ לָהֶם בָּנִים בְּבָאֵי הָאָרֶץ, לָזֶה אֶחָד וְלָזֶה שְׁלֹשָׁה, הָאֶחָד נָטַל חֵלֶק אֶחָד וְהַשְּׁלֹשָׁה נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ, חָזְרָה נַחֲלָתָן אֵצֶל אֲבִי אֲבִיהֶן וְחָלְקוּ הַכֹּל בְּשָׁוֶה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לשמות מטות אבתם ינחלו — שֶׁאַחַר שֶׁנָּטְלוּ הַבָּנִים, חִלְּקוּהָ לְפִי הָאָבוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, וְאִלּוּ מִתְּחִלָּה חִלְּקוּהָ לְמִנְיַן יוֹצְאֵי מִצְרַיִם לֹא הָיוּ נוֹטְלִין אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה אֶלָּא שְׁנֵי חֲלָקִים, עַכְשָׁו נָטְלוּ אַרְבָּעָה חֲלָקִים (ספרי; בבא בתרא קי"ז):
אך בגורל. יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה" (שופטים א'), וְאוֹמֵר (יהושע י"ט) "עַל פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ אֶת הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל" (ספרי):
מטות אבתם. יָצְאוּ גֵרִים וַעֲבָדִים:
לשמות מטה אבתם ACCORDING TO THE NAMES OF THE TRIBES OF THEIR FATHERS [THEY SHALL INHERIT] — These (the fathers referred to) were they who came out of Egypt. — Scripture treated this inheritance differently to all other inheritances mentioned in the Torah, for in the case of all other inheritances the living become heirs to the dead, whilst here the dead become heirs to the living. How is this so? Two brothers who were of those who came out of Egypt who had sons at least twenty years old amongst those who came into the Land, one son to this and three to that, the one son took one portion, and the three took three portions, for it is said, (v. 53) “To these (enumerated in the census taken immediately before they entered Palestine) shall the land be divided”. Their inheritance (that of these four) returns to (is regarded as having belonged to) their fathers’ father, and they (the two brothers who have four sons between them), divide equally. This is what is stated, “according to the names of the tribes of their fathers they shall inherit” — that after the sons have received they divide it according to the fathers who came out of Egypt. If, however, they had straightway divided it according to the number of those who came out of Egypt these four would have taken only two portions, whilst now they take four portions (Bava Batra 117a; Sifrei Bamidbar 132:1).
אך בגורל — Joshua and Caleb are excepted from this method of division (since אך is a limiting term) and so indeed it states, (Judges 1:20) “And they gave Hebron to Caleb as Moses had said” (cf. Rashi on Numbers XlV. 24), and it further states, (Joshua 19:50) “According to the command of the Lord they gave him (Joshua) the city which he had asked” (Sifrei Bamidbar 132:3).
מטות אבתם THE TRIBES OF THEIR FATHERS — Consequently proselytes and slaves were excepted (Sifrei Bamidbar 132:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.